Page 91 - Step and repeat document 1
P. 91
כך טעים שהייתי יכול להישאר לחיות שם" הוא אמר .זה בדיוק
מה שהרגשתי אתה.
כשיצאנו וחזרנו לרחוב היא כרכה את הצעיף שלי ואני
הרכבתי את משקפי השמש שלה .היא שרה אותו שיר ששרה
כשנפגשנו ,ואז התחילה להתעקש שאני צריכה לצאת עם עוד
בחורות.
— אל תגידי את זה ,באמת שאין צורך.
— אבל את לא יכולה להישאר עם החוויה הראשונית הזאת,
את צריכה להתאמן על עוד ט ֹורטס .אני יכולה לשלוח אותך
למסיבות טובות.
— נלך יחד?
— לא ,כדי שתכירי עוד בחורות.
— תירגעי ,אני מבינה שאת רוח חופשית.
— תראי איך את מדברת.
— ככה אולי תפסיקי לקשקש.
— נתקעת על העוגה הראשונה שטעמת ,זה מה שקרה.
אני נהנית להסתכל עליה .יש לה עצמות לחיים גבוהות ועיני
שקד שנוצצות באור הרחוב ,ואני אוהבת לעקוב אחרי תנועת
השפתיים שלה כשהיא מדברת .השפתיים שלה עסיסיות,
העליונה עבה מהתחתונה ,והפה שלה נראה תמיד קצת פתוח.
השפתיים שלי שונות לגמרי ,אין להן נפח והן מסתכמות בקו
דו־ממדי .בין הרגלים אנחנו בדיוק להפך .השפתיים שלה
דקות ,שמורות ,אלגנטיות ,צריך לחפש באצבעות את הרטיבות
המוסתרת היטב; שלי אדומות ,נפוחות ,מתפתלות ברגע שהיא
91
