Page 4 - 25526
P. 4
קובץ לימוד שבת הכנה 4
דבור ומחשבה שבחי' מעשה הוא מתעבה וישלח יהושע מן השיטים שנים אנשים
ומתגשם יותר גם בבחי' דומם כמו כסף
ונחושת ממעשה הצדקה .אך באמת אינו מרגלים חרש לאמר לכו וראו
כן כי הכל שוה אצלו ית' כי כולא קמיה את הארץ ואת יריחו וגו' .והנה בודאי לא
כלא חשיב ואין הפרש אצלו בין עליונים עשה יהושע מדעתו רק שהשי"ת ציוהו
לתחתונים כיון שהכל כאין נגדו כי הוא ע"כ .ובמרגלים ששלח משה כתיב שלח
ית' א"ס ואין ערוך אליו ית' .וזהו מה לך ואמרו רז"ל לדעתך אני איני מצוה
שאומרים והקדוש בשמים ובארץ [ועמ"ש לך .להבין ענין זה שבכל א"י לא ציוה
מזה בפ' ראה ע"פ אחרי ה' אלקיכם תלכו השי"ת לשלוח מרגלים רק ביריחו שהיתה
ואותו תיראו כו'] כלומר שבחינת שמים מנעולה של א"י כמ"ש ויריחו סוגרת וכו'.
ובחי' ארץ שוה אצלו כי הוא קדוש ובה היו דרין מכל האומות כמ"ש החתי
ומובדל מהם אף שהוא מחיה את כולם האמורי וגו' כל בעלי יריחו כו' .שנתכללו
ומהווה את כולם החיות הוא בבחי' רצוא בה שהיתה כללות א"י .ולהבין ענין זה
ושוב כו' .והנה המשכת החיות מקדושתו איך ענין זה הוא נמצא בכל ישראל
ית' נעשה ע"י ישראל כמ"ש ומי כעמך שבבחי' יריחו שלו הוא צריך מרגלים
ישראל גוי אחד בארץ .פי' שאפילו בארץ ובבחי' שאר א"י שלו אין צריך מרגלים.
מתחת ממשיכים בחי' אחד .ולכן אומרים הנה כתיב ואברהם זקן בא בימים כו' .ופי'
ג"פ קדוש להמשיך קדושתו בג' בחי' אלו בזהר שנתלבש בימים שהימים הם בחי'
מחשבה דבור ומעשה שהן ג' בחי' הנשמה לבושין הניתן להנשמה וכל א' ניתן לו
נר"נ (ועמ"ש מזה לעיל ע"פ ועתה יגדל שני חייו כפי מה שצריך ללבושין .כמ"ש
נא] שבכולם נמשך בחי' קדוש דהיינו ע"י ימים יוצרו והיינו ע"י תורה ומצות שאדם
עסק התורה ומצות בג' בחי' שהם בחי' עוסק בימיו וכל יום שביטל תורה ומצות
לבושין להנשמה שתוכל ליהנות מזיו חסר מהנשמה הלבוש כפי ערך ביטולו.
השכינה דהיינו להכלל באחד ,משא"כ ולהבין ענין הלבושין ולמה צריכה
כשהיא ערומה בלא לבוש אינה יכולה הנשמה ללבושין שלא תהיה ערומה וגם
להתכלל באחד מאחר שהיא בחי' נברא למה נכתב ענין זה בתורה להודיענו זאת:
וכל נברא הווה ונפסד ורחוק מאד מבחי'
אחד ולכן צריך ללבושין היינו מחשבות והענין הוא דהנה אנחנו אומרים בכל
תורה ומצות שהן בחי' לבושין שמלבישין
הנשמה ומקיפין אותה מראשה ועד יום נקדישך .ולכאורה הוא
רגלה והם נמשכים מבחי' אחד שעי"ז נפלא לומר כן על השי"ת שהוא קדוש
יוכלו נשמות* להכלל באחד וזהו והיתה ומקודש בעצמו ואיך אנו אומרים שאנחנו
נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' מקדישים אותו .וגם למה אומרים ג"פ
(בש"א סי' כ"ה כ"ט) ,דהיינו כמו שאדם קדוש במספר זה דוקא .אך הנה התורה
צורר כספו בחרט כך תהיה נפשו צרורה ניתנה לנו בשלשה דברים שהם מחשבה
בצרור החיים דהיינו שיקיפנו וילבישנו דבור ומעשה שכמה מצות תלוים*
לבוש וצרור החיים להכלל באחד את ה' בדיבור לבד וכמה מצות תלוים במחשבה
[ועיין מענין צרורה בצרור כו' בגמרא לבדה וכמה מצות תלוים במעשה לבד.
ולכאורה יטעה האדם לומר שאין בחי'
גילוי אלקות המתגלה בבחי' מעשה שוה
לבחינת גילוי אלקות המתגלה בבחי'
