Page 17 - האם סיימון צריך לדעת

‫האם סיימון צריך לדעת? ‪ /‬יודי מרטון‬

‫״יש לך ספרייה עשירה אני מבין‪ ,‬אני יכול להגיע ולחפש ספר שמעניין‬
‫אותי?״‬

‫עיניה נדלקו‪ ,‬״כן‪ ,‬אתה רוצה שנלך עכשיו לספרייה‪ ,‬שקט שם עכשיו‪ ,‬תוכל‬
‫בנחת לבחור ספר״‪.‬‬

‫הסכמתי‪ ,‬כמובן‪.‬‬

‫הספרייה שכנה בתוך המבנה המוגזם של בית הקולנוע‪ ,‬עלינו על מדרגות‬
‫הרחבות לתוך המבנה‪ ,‬מימין‪ ,‬במבואה הגבוהה‪ ,‬ראיתי את קופת קולנוע משמאל‬
‫ושילוט של אולם מידאון (שוב לא מקורי) מימין‪ ,‬בהמשך ממול שלט ״ספרייה״‪.‬‬

‫הדלת לא הייתה נעולה‪ ,‬ג׳נט אמרה לי שאין לה צורך לנעול‪ ,‬כי התושבים‬
‫הממושמעים לוקחים ספר בעצמם‪ ,‬וכל אחד כותב את התאריך והשם בכרטיסיה‬

‫שבספר ומשלשל לתיבת ההשאלות על הדלפק‪.‬‬

‫כמה נוח‪.‬‬

‫היא הדליקה את האורות‪ ,‬חלל הספרייה היה גדול‪ ,‬והמוני ספרים היו‬
‫מסודרים בצורה מדויקת במדפים‪ ,‬עם שלטונים קטנים לפי האיי בי סי‪ ,‬אכן‬

‫מסודר ‪ -‬אבל מי מחפש ספר לפי אותיות?‬

‫ג׳נט הובילה אותי למשרד שלה‪ ,‬שולחן‪ ,‬מחשב‪ ,‬ארון‪ ,‬מדפים וספה נוחה‪.‬‬

‫היה לי ברור‪ ,‬התנשקנו ממושכות‪ ,‬והיא פשוט גררה אותי לספה‪ ,‬ההמשך‬
‫היה ברור ומדהים‪ ,‬היא ידעה להפעיל את גופה החטוב והמדהים היטב‪ ,‬הגובה‬
‫שלי קצת הפריע לפעילות‪ ,‬אבל אחרי ששכבתי על הגב והיא מעלי הכל "זרם"‬

‫יפה‪.‬‬

‫נישקתי לה ואמרתי שזה הייתה אחת החוויות המיניות המסעירות ביותר‬
‫שהיו לי בשנים האחרונות‪.‬‬

‫היא הסמיקה‪ ,‬סידרה את שיערה‪ ,‬קמה ערומה וניגשה לארון ושלפה בקבוק‬
‫יין אדום וכוסות וחזרה לספה מתיישבת לידי מושיטה לי כוס מלאה ואומרת‬

‫״איך הספר הזה‪ ,‬כתוב טוב?״ החמיאה לעצמה‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫_______________________________________________________________‬