Page 22 - האם סיימון צריך לדעת
P. 22
האם סיימון צריך לדעת? /יודי מרטון
שתקתי במשך דקות ארוכות ,לסיימון לא היה אכפת ,העוגה הייתה טעימה
מאוד ,וכוס הוויסקי המשובח עמעם את הכעס של מה קורה פה.
לאחר שנרגעתי ,סיימון קם והוביל אותי אל תוך ביתו.
אוסף מנורות הנחושת העתיקות שהיה מוצב בכל מקום ,על כונניות ולאורך
הקירות היה מדהים.
הבית היה מטופח ,עם שטיחים פרסיים בכל מקום ,טוב טעם שלט על כל
גבי כל הקירות בתמונות שמן נהדרות ,עושר אמתי של מישהו שאוהב את
ביתו.
״אני מבין שרק אין לך את המנורה של אלאדין״ התלוצצתי.
״דווקא יש״ ענה לתדהמתי.
״אבל כבר שפשפו אותה יותר מדי ,ואלאדין עבר למנורה חדשה יותר״.
הבנתי שהוא התבדח איתי.
התחלתי לחבב את האיש החביב והמסתורי הזה.
שמתי לב שבצד עמד כן ציור ,עליו בד והתחלה של ציור בתי העיירה ,חלקו
היה עדיין עם קווי המתאר בפחם ,תצלום צבעוני קטן ששימש כהשראה היה
מוצמד לבד.
״ממש יפה ,אתה ממש מוכשר״.
״זו לא עבודה שלי ,זה של אשתי המנוחה אן ,היא לא יצאה מהבית בכלל,
היא נפטרה לפני ארבע שנים״ אמר וצער ניכר בפניו.
השתתפתי בצערו ,אבל הוא לא רצה להמשיך בנושא.
״אתה מגיע לבקר בפאב או במרכז התרבות ,או שאתה כל הזמן ספון
בביתך?״
22
_______________________________________________________________
