Page 70 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫הזמן של אנני |‪70‬‬

‫רכב דמוי קונכייה לבנה הגיע‪ ,‬ונראה כחצי מרחף מעל פני הקרקע‪ ,‬הוא‬
‫עצר ונחת‪ .‬החלק העליון שלו היה מעין כיפה שנפתחה לתוך חלקו האחורי‪,‬‬
‫ברכב היו ישובים שישה רצונאים‪ .‬שתי מקומות נוספים היו פנויים‪ ,‬אחד‬
‫מהנוסעים ירד מהרכב ושאל מיהו אלרנון‪ ,‬אלרנון סימן לו בכף ידו‪ ,‬וסימן‬
‫לחבריו לשלום‪ .‬הנוסע לקח את תיקו של אלרנון עוד לפני שהספיק להגיב‪,‬‬
‫פתח את תא המטען ברכב והעמיס את התיק‪ ,‬וסימן לאלרנון לתפוס את מקומו‪,‬‬

‫המסע שלו החל‪...‬‬

‫הנסיעה הייתה מהירה וחלקה‪ ,‬מוסיקה חרישית והמייתית הדהדה בחלל‬
‫הרכב‪ ,‬אלרנון שישב ליד רצונאי‪ ,‬שנראה צעיר ממנו‪ ,‬שאל אותו ״ידוע לך‬
‫להיכן אנו נוסעים‪ ,‬והיכן נמצא המרכז״ ״אין לי מושג״ ענה לו הצעיר ״ואני‬
‫חושב שאף לא אחד מאיתנו יודע את זה״ הוסיף ״טוב מזה משנה‪,‬״ פלט אלרנון‬
‫״מעולם לא עזבתי את חמדיה הכפר שלי‪ ,‬לכן כל מקום שבו המרכז יהיה הינו‬
‫טוב בעיני״ סיים את השיחה‪ .‬אלרנון המשיך לשתוק לאורך כל הנסיעה כשאר‬

‫הנוסעים‪.‬‬

‫להפתעתו הנסיעה ארכה שעה קלה בלבד‪ ,‬הנופים חלפו במהירות‪ ,‬ובכל‬
‫ישוב שעברו לידו נופפו הרצונאים בידיהם לשלום‪ .‬הם הגיעו‪ .‬והרכב נעצר‬
‫ליד שער גדול ומעוטר ממתכת‪ ,‬שהיה פתוח לרווחה‪ ,‬השער היה משובץ בתוך‬
‫חומת אבן גבוהה בהירה וארוכה‪ .‬לצידי החומה היו שתולים עצי מידות בני‬
‫שנים רבות‪ ,‬ומרחוק נראה אגם גדול כחול להפליא‪ ,‬שאת הגדה השנייה שלו‬

‫כמעט לא ניתן היה לראות‪.‬‬

‫הם נכנסו למרכז‪...‬‬

‫המקום היה רחב ידיים‪ ,‬עם מבנים לבנים קטנים ונמוכים‪ ,‬אשר חלונות‬
‫צבעוניים עם זגוגיות מעוטרות היו משובצים בהם‪ .‬המבנים היו פרושים‬
‫במרחקים נוחים‪ ,‬ששמרו על פרטיות התושבים‪ ,‬שבילים מאריחי טרקוטה‬
‫אדומה חיברו בניהם‪ ,‬המקום עצמו היה מטופח להפליא והצבעוניות הרבה של‬

‫הצמחייה הדשנה הוסיפה נופך של מקום רגוע ונופשי‪.‬‬