Page 7 - ricardo29.1.13.indd

אם לא שפה, אולי יש רובד לשוני-תרבותי אחר שגם היום משותף לכלל החברה האנושית? ובכן, היום אני סבור שכן. לדעתי, מה שמשותף לכולנו, ללא תלות בדת, גזע, לאום, תרבות ושפה, הן המסקנות שהגענו אליהן עקב ניסיון החיים שצברנו, כלומר התובנות הבסיסיות שהחיים לימדו אותנו.
כמה פעמים אמרו לכם "טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ" כאשר התלבטתם האם לקבל משהו שמוצע לכם עכשיו, או להמתין למשהו טוב יותר בעתיד? כמה פעמים אמרתם "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח" כשמישהו עיקם את פרצופו כשהצעתם לו מאכל שחביב עליכם? כמה פעמים חשבתם "מים שקטים חודרים עמוק" כאשר העובד הכי שקט במשרד הוא דווקא זה שקיבל את הקידום המיוחל?
האם לדעתכם מצבים כאלה מתרחשים רק בישראל, בקרב דוברי העברית? כמובן שלא. ברור שאלה סיטואציות כלל אנושיות שמתרחשות בכל מקום בעולם, ללא תלות בשפה ובתרבות. אם כך, ניסיון חיים דומה הביא חברות ותרבויות שונות לחפש ביטויים עממיים קולעים כדי לבטא רעיונות ומסרים דומים, וכך בכל שפה נולדו הפתגמים והביטויים שלה.
מהו פתגם?
פתגם הוא משפט המציג תובנת חיים בצורה פשוטה, קצרה וקולעת. פעמים רבות המסר מועבר בצורה מטאפורית )"כלב נובח לא נושך"( ופעמים אחרות בצורה ישירה וגלויה )"סייג לחוכמה שתיקה"(. פתגם הוא פנינת חוכמה מזוקקת, אבל עממית. ברוב המקרים לפתגם, בניגוד לציטטה, אין מקור ידוע, כלומר זו אינה אבחנה מדויקת שהגה אדם חכם, אלא תוצאה של חוכמה המשותפת לאנשים רבים. הפתגם מבטא חוכמת עממית, תובנה שהחיים לימדו אותנו, ולכן הוא פופולרי, מקובל ומוכר. הפתגם נמצא בשימוש בכל שכבות האוכלוסייה והגיל, ועובר מדור לדור כתורה שבעל-פה.
האם הפתגם מייצג תרבות וחוויות של עם ספציפי, או רעיון אוניברסלי?
המסקנה שאליה הגעתי והטענה של ספר זה היא שבהרבה מאוד מקרים הרעיונות שמאחורי הפתגמים - אותה חוכמת החיים הנחבאת בהם, היא כללית ומשותפת לאנושות כולה. מתברר שלא חשוב באיזו יבשת אנחנו חיים, באיזו תרבות גדלנו ואיזו שפה אנחנו מדברים, קיימות תובנות הנובעות מניסיון החיים שהן משותפות לכולנו בשל היותנו בני אנוש. כמין DNA של האנושות כולה. האין זאת מסקנה מעודדת בעולם מלא קונפליקטים ומפוצל כמו כדור הארץ שלנו?
מה שכן תלוי מקום ותרבות הוא רק הביטוי הספציפי, שילוב המילים שלבש הרעיון האוניברסלי כדי להפוך לפתגם עממי בשפה כזו או אחרת. למשל, בארץ מדברית יגידו "הקש ששבר את גב הגמל", ובארץ עם תרבות של שתיית יין יאמרו "הטיפה שגרמה לכוס היין לעלות על גדותיה".
אבל הרעיון ששני ביטויים אלה מבטאים הוא זהה לחלוטין!
וזהו עצם העניין בספר זה: הניסיון להביא את היופי שבקיום רעיונות אוניברסליים. הדרך היא להציג את הפתגמים במספר רב של שפות, ולתת לקוראים להיווכח שלמרות המילים השונות )"תחפושות" של המטאפורות( - הרעיון הבסיסי שמאחוריהן הוא אותה תובנת חיים המשותפת לכולנו.
9