Page 8 - ricardo29.1.13.indd

ואולי הפתגמים הועתקו משפה לשפה ולא התפתחו בצורה בלתי תלויה בתרבויות השונות? תשובתי כאן אינה מבוססת על מחקר אקדמי אלא על טיעון לוגי בלבד. לדעתי, שני הדברים אכן התרחשו. לפעמים פתגם עבר משפה לשפה: אלה המקרים שצורת הפתגם בשפה אחת היא בדיוק התרגום המילולי של הפתגם בשפה האחרת. אבל במקרים שבהם הפתגמים הם ביטויים מילוליים שונים לחלוטין, ואלה המקרים המעניינים והיפים יותר, אפשר להסיק שהם התפתחו בצורה בלתי תלויה בשתי התרבויות )כי אחרת פשוט היו מתרגמים אותם מילולית משפה לשפה!(. בנוסף, גם במקרה שפתגמים הועתקו משפה אחת לשנייה ניתן ללמוד מכך על אוניברסליות של אותו רעיון, שהרי אם הוא לא היה מייצג גם את התובנות וחוכמת החיים של דוברי השפה השנייה, לא היה הפתגם המסוים הזה מתורגם ומאומץ כחלק ממנה.
האם אין פתגמים שנראים סותרים אחד את השני, והאם צריך להבין מכך שבחברות שונות ניסיון החיים השונה הביא את האנשים להסיק מסקנות הפוכות? ממבט ראשון, התשובה לשאלה הזאת נדמת כחיובית. אפשר למצוא בשפות שונות פתגמים שנראים בעלי מסר סותר. למשל, בספרדית ישנו פתגם האומר "הקוֹפה, גם אם היא לובשת משי, קוֹפה נשארת" אשר לכאורה סותר את הפתגם היפני "אפילו מוביל הפרדות נראה טוב כשהוא לבוש בבגדים המתאימים". בכלל, נושא זה של בגדים ולבוש נראה שנוי במחלוקת רצינית ביותר. בחלק מהשפות נפוץ הפתגם "הבגדים עושים את האדם" ובשפות אחרות נאמר "הבגדים אינם עושים את האדם". מה יותר סותר מקביעה הפוכה כזו? אם נמהר להגיע למסקנות, נסיק שלאנשים בחברות אלה יש ניסיון חיים שונה ואפילו הפוך. הרי תיאורטית זה אפשרי, כי מדובר בתרבויות שונות, ופתגמיהן מבטאים את דרך המחשבה שלהן. אבל אז איך נסביר את הפתגמים הנראים לכאורה סותרים אחד את השני באותה תרבות/ שפה עצמה? בכל שפה אפשר למצוא דוגמאות כאלה. למשל באנגלית ישנם הפתגמים "הרבה ידיים עושות את העבודה לקלה יותר", אבל גם "יותר מדי טבחים מקלקלים את המרק". ומה לגבי השפה העברית? איך ניישב את הסתירה בין "כל המוסיף גורע" לבין "כל המרבה הרי זה משובח"? את התשובה מוצאים כשחושבים על המצבים החברתיים שבהם פתגמים אלה נאמרים. אז מבינים שאין סתירה ושהפתגמים אינם מנוגדים, אלא שהם מהווים תובנות שהתקבלו מהתנסויות בסיטואציות חברתיות שונות. הפתגם הספרדי על הקוֹפה מיועד להעביר את המסר שלא משנה כמה מאמצים נעשה כדי להסוות את הפנימיות שלנו, אולי את המגרעות שלנו - הן נשארות שם, כי המהות לא משתנה. לעומתו, הפתגם היפני אינו מתייחס למהות אלא לתדמית, אולי אפילו לדעות הקדומות, ומציין שאפשר לשנות את התדמית אם מציגים את עצמנו בצורה נכונה. גם הפתגמים באנגלית נאמרים בהקשרים שונים: אם המטלה המדוברת היא בעיקרה עניין של מאמץ, לא עבודה מקצועית או מתוחכמת, אזי הרבה ידיים יועילו ויקלו על המאמץ המשותף. לעומת זאת, אם העבודה הדרושה היא יותר מתוחכמת, מקצועית, מחשבתית, אזי הניסיון של כמה אנשים להוביל אותה רק יזיק ויקשה יותר. כך גם במקרה של הפתגמים בעברית, הם מיועדים לסיטואציות שונות. למשל, אם אנו סבורים שהגענו למצב אופטימלי ומכאן אפשר רק לקלקל, נאמר "כל המוסיף גורע", ואילו במצב שיש לנקוט בו באמצעי זהירות, נוכל להגיד "כל המרבה הרי זה משובח". לכן מצבים שונים הביאו את ניסיון החיים של החברה למסקנות שונות, ולפתגמים שנראים לכאורה סותרים, אבל רק לכאורה.
10