Page 10 - ETMOL_110
P. 10

‫עברו הכספים לרשות בנו וולף‪ ,‬שירש‬          ‫הרב דוד אופנהיימר‪ ,‬מקשר עם חצר הסולטן‬   ‫בע״ה למען ציון לא יחשה ולמען‬
‫את כהונת אביו בחצר המלכות‪ .‬וולף‬                                                   ‫ירושלים לא ישקוט עד אם כלה הדבר‬
‫הועיד את הכספים ‪ 22,000 -‬כתרים ‪-‬‬         ‫הסכום מקופת ירושלים שבידו‪ ,‬ואם‬           ‫היום לעשותם‪ ,‬ואתם מהתם ואנן‬
‫לקרן תמיכה בעניי ארץ‪-‬ישראל‪ .‬אולם‬         ‫הלה לא ירצה או לא יוכל לשלם לו‪,‬‬          ‫מהכא‪ ,‬כי הכסף יענה את הכל״‪ .‬ר׳‬
‫ב‪ 1732-‬פשט וולף ורטהיימר את‬              ‫הוא יסע לפראג ושם יקבל את המגיע‬          ‫יוסף הזעיק לקושטא את פרנס ירוש­‬
‫הרגל‪ ,‬אחרי שנסיך בוואריה מיאן‬            ‫לו מחותנו של ורטהיימר‪ ,‬דוד אופנ‪-‬‬         ‫לים אברהם כיפלי‪ ,‬וביקש ״שישלחו‬
‫להחזיר לו הלוואות שקיבל ממנו‪.‬‬            ‫היים‪ .‬אופנהיים אכן הסכים לפרוע את‬        ‫ממדינת אשכנז איש אחד עם משולח‬
‫כעבור כמה שנים התאושש וולף‬               ‫החוב‪ ,‬אולם התגלע סכסוך בעניין‬            ‫אחד לכאן ק״ק קושטנדינה והמה יעמ­‬
‫ורטהיימר‪ ,‬בין שאר בעזרתו של‬              ‫הריבית‪ .‬בינתיים המיר סימן‪-‬טוב את‬         ‫דו למשפט או לפשרה עם הבעלי‬
‫״הנסיך‪-‬הבוחר״ מקסימיליאן‪ ,‬ואחד‬           ‫דתו‪ ,‬והדברים הגיעו למשפטים ולמל‪-‬‬         ‫חובות״‪ .‬הוא גם הציע ש״המשולחים‬
‫ממעשיו הראשונים היה להחזיר לקרן‬          ‫שינויות‪ ,‬וסימן‪-‬טוב אף הלשין על דוד‬       ‫ההם יקחו בידם כסף משנה״‪ .‬במלים‬
‫את הסכומים שהופקדו בידו‪ ,‬בצירוף‬          ‫אופנהיים שהוא קורא לעצמו ״מלך‬            ‫אחרות‪ ,‬יידרש לעניין הרבה כסף‪ .‬הוא‬
‫ריבית‪ .‬הוא נפטר ב‪ ,1762-‬ובצוואתו‬         ‫היהודים״‪ .‬המשפטים הללו נמשכו עד‬
‫הורה כי פירות הקרן ישמשו לתמיכה‬          ‫‪ ,1723‬ונסתיימו לטובת דוד אופנהיים‪,‬‬       ‫גם דאג לכך שמטעם הסולטאן יישלחו‬
‫בעניי ארץ‪-‬ישראל‪ .‬הוא אף הורה‬             ‫אבל יש בהם משום דוגמה לתסבוכות‬           ‫מכתבים לירושלים שיניחו ליהודים עד‬
‫ליורשיו לעשות כל שביכלתם כדי‬                                                      ‫שייגמר ה״הסדר״ עם הנושים‪ .‬אולם‬
                                                    ‫שלתוכם נקלע המשא‪-‬ומתן‪.‬‬        ‫למרות הכל‪ ,‬ר׳ יוסף אינו מגלה‬
                      ‫להגדיל את הקרן‪.‬‬    ‫כל עוד נמשך המשא ומתן‪ ,‬המשיכו‬            ‫אופטימיות יתרה‪ :‬״לעת כזאת אנחנו‬
                                         ‫קהילות אשכנז לשלוח כספים לירוש­‬          ‫לא נדע עד כמה תכבד העבודה״‪,‬‬
  ‫ממשלת אוסטריה ‪ -‬ממונה על‬               ‫לים למה שקרוי ״חיי שעה״‪ .‬מכיוון‬          ‫כתב‪ ,‬ופירוש הדברים שאין הוא בטוח‬
                                         ‫שכספים אלה לא הספיקו‪ ,‬לוותה‬
              ‫הקרן‬                       ‫הקהילה עוד ועוד כספים‪ ,‬והעניין הלך‬                             ‫בהצלחת הפעולה‪.‬‬
                                                                                  ‫בינתיים הוחמר מצבם של בני‬
‫בתחילת ‪ 1801‬הגיע הסכום שהצט­‬                                            ‫והסתבך‪.‬‬   ‫ירושלים‪ ,‬והם החלו לשלוח מכתבי‬
‫בר בקרן ל‪ 53,653-‬כתרים‪ .‬שנים‬             ‫בח׳ בחשוון ת״פ )‪ (1720‬פקעה‬               ‫אזעקה לכל קצווי אירופה‪ :‬״הבעלי‬
‫אחדות לפני כן ניסו היורשים להעביר‬        ‫סבלנותם של הנושים והם הסיתו המון‬         ‫חובות מררו את חיינו בעבודה קשה‬
‫את ניהול הקרן לידי השלטונות‬              ‫סוער להתנפל על ״החורבה״‪ ,‬חצר‬             ‫בתפיסות )=מעצרים( ומכות נמרצות‬
‫האוסטריים‪ ,‬שכן סברו שהדרך היעי­‬          ‫האשכנזים בירושלים‪ ,‬ולהרוס אותה עד‬
‫לה ביותר לקיים את הצוואה תהיה‬            ‫היסוד‪ .‬הם שרפו גם את בית‪-‬הכנסת‬           ‫מלבד שאירי אילי הארץ שרים‬
‫שהקרן תועמד תחת חסות ממשלת‬               ‫של האשכנזים על ארבעים ספרי‪-‬‬              ‫צוררים דורסים ואוכלים‪ ,‬זה בא‬
‫אוסטריה‪ ,‬וכספי התמיכה יחולקו‬             ‫התורה שבו‪ ,‬עשו שפטים בלווים‬              ‫בקורתו וזה בא בחביטתו והב הב‪ ,‬ומי‬
‫לעניים על‪-‬ידי הנציגות האוסטרית‬           ‫וביהודים אחרים וכלאו רבים ממנהיגי‬        ‫הוא אשר יאמר כיון דפרסי ידייהו‬
‫בקושטא‪ .‬הבעיה היתה שממשלת‬                                                         ‫למשפט נקרבה בדינה דידהו)=נתדיין‬
‫אוסטריה לא ששה ביותר לקבל את‬                                             ‫הקהילה‪.‬‬  ‫עמם בבתי הדין שלהם( כי אז מפצעים‬
‫הקרן לניהולה‪ .‬רק ב‪ 180!-‬החליט‬            ‫משנהרסה הקהילה האשכנזית‬                  ‫את מוחו בגזרי עצים ואין לו דמים‪,‬‬
‫הקיסר שחסותו תינתן ל״קרן למען‬            ‫בירושלים‪ ,‬נותרו בידי משפחת‬               ‫באשר ששבט מושל לא בא עליהם‪...‬‬
‫היהודים העניים בערי הקודש שבארץ‬          ‫ורטהיימר בוינה‪ ,‬״יהודי החצר״‬             ‫והגוים אשר בקרבנו עובדי הפסל‬
‫הקודש״‪ ,‬ולקרן זו‪ ,‬שתיקרא ״קרן‬            ‫והבנקאים של קיסרי אוסטריה‪,‬‬               ‫להבדיל )=הנוצרים( מחזיקים בבית‬
‫ירושלים״‪ ,‬יועברו הכספים שהצטברו‪.‬‬         ‫סכומים לא מבוטלים של כספים‬               ‫טפלתם ומפזרים בכל שנה הוצאות עד‬
‫ניהול הקרן נמסר למשרד האוצר של‬           ‫שנאספו כדי להגיע להסדר עם הנושים‬         ‫אין מספר ממש אוצרות ומחזיקים בו‬
‫נציבות אוסטריה התחתית‪ ,‬משום‬              ‫ולהציל את הקהילה בירושלים‪ .‬עם‬            ‫כדי שלא להניח ביד אויביהם‪ ,‬ואנו‬
‫שמשרד זה ניהל את מרבית הקרנות‬            ‫פטירתו של שמשון ורטהיימר ב‪1724-‬‬          ‫להבדיל לא נוכל להחזיק בד׳ אמות‬
‫הממלכתיות האוסטריות‪ .‬עברו עוד‬                                                     ‫אחוזה במקום הקדוש הזה‪ ,‬ומה נשיב‬
‫שבע שנים‪ ,‬וב‪ 8-‬באוגוסט ‪ 1808‬חתם‬
‫הקיסר פרנץ הראשון על תקנותיה‬                                                                    ‫לבעל הבית הקדוש הזה‪.‬״‬
‫של ״קרן ירושלים״ וזו התחילה‬                                                       ‫המשא‪-‬ומתן עם הנושים התארך‬
                                                                                  ‫והתמשך‪ ,‬ולא בא לידי סיום מוצלח‪.‬‬
                                 ‫לפעול‪.‬‬                                           ‫במהלכו עוד היו הרבה תסבוכות‪ ,‬שלא‬
‫בהצהרה הרשמית של קיסר אוסט­‬                                                       ‫לדבר על בזיונות‪ ,‬שבהם היו מעורבים‬
                                                                                  ‫לא רק יהודי ירושלים אלא גם ראשי‬
                ‫ריה בקשר לקרן נאמר‪:‬‬                                               ‫יהדות אירופה ופרנסי הקהילות שרצו‬
                                                                                  ‫בכל מאודם לחלץ את יהודי ירושלים‬
‫״אנו‪ ,‬פרנץ הראשון‪ ,‬בחסד האל‪,‬‬                                                      ‫מידי נושיהם‪ .‬כך אירע ב‪,1711-‬‬
‫קיסר אוסטריה‪ ,‬מלך ירושלים וכו׳‪,‬‬                                                   ‫כשבא לירושלים יהודי עשיר מדמ­‬
‫מצהירים בזה בשמנו ובשם יורשינו‪,‬‬
‫וקובעים על‪-‬ידי כתב‪-‬היסוד הנוכחי‪,‬‬                                                  ‫שק ושמו יעקב םימן‪-‬טוב‪ .‬ראשי‬
‫בעקבות החלטתנו מ‪ 2!-‬בפברואר‬                                                       ‫האשכנזים בירושלים פנו אליו בבקשה‬
‫‪ ,1801‬שלפיה כבר הורינו שכספי‬                                                      ‫שילווה להם ‪ 300‬דוקטים‪ ,‬כדי שיוכלו‬
‫הצדקה שרוכזו על‪-‬ידי הבנקאי וולף‬                                                   ‫לשלם לפאשה את חובות המסים‬
‫ורטהיימר כאן בשנים ‪ 1723‬ו‪1724-‬‬                                                    ‫ולפדות את רבניהם שנכלאו עד שישו­‬
‫מכספי תרומותיהם של בני האומה‬                                                      ‫לם המס‪ .‬זאת בניגוד להתחייבותם‬
‫היהודית ‪ -‬חלקם מאנשי הארץ וחלקם‬                                                   ‫לקושטא ולוינה והחלטתם הם שלא‬
‫מאנשי חוץ‪-‬לארץ ‪ -‬ונועדו ליהודי‬                                                    ‫להסתבך בחובות נוספים‪ .‬הנימוק של‬
‫ירושלים‪ ,‬חברון וצפת; כספים שבעק­‬                                                  ‫״חיי שעה״ הכריע‪ .‬אותו סימן‪-‬טוב‬
‫בות עצירת עסקי וולף ורטהיימר הנ״ל‬                                                 ‫נענה להם‪ ,‬והלווה את הסכום המבוקש‬
                                                                                  ‫‪ -‬תמורת התחייבות שקיבל מהם כי ר׳‬
                                                                                  ‫יוסף‪ ,‬רופא הסולטאן‪ ,‬ישלם לו את‬

                                                                                                                        ‫‪10‬‬
   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15