Page 9 - ETMOL_110
P. 9

‫השניים‪ ,‬בנוסף לקשר ״הטבעי״ בין‬           ‫בשנת ת״ע )‪ (1710‬הגיעו חובותיה‬            ‫יהודי׳חצר‬
‫שני יהודים שהגיעו איש״איש למשרה‬
‫כבודה ביותר בחצר המלך ״שלו״‪.‬‬             ‫של קהילת ירושלים לסכום עתק‪.‬‬                ‫מאת דב גינחובסקי‬
‫הבעיה היתה סבוכה והגיבוי המלכותי‬         ‫כעבור עשר שנים‪ ,‬ב״‪ ,1720‬עתיד היה‬
‫נדרש לא רק כדי לשכנע את הנושים‬           ‫עניין זה להביא חורבן על קהילת‬                           ‫טבעת הקידושין‬
‫להסכים להסדר ולערוב להם שהיהו­‬           ‫האשכנזים בעיר‪ ,‬אך קודם לכן‪ ,‬בת״ע‪,‬‬         ‫של שמשון וורטהיימר ; ■‬
‫דים אכן יעמדו בו‪ ,‬אלא גם כדי‬             ‫החלה התעוררות עצומה בקרב יהודי‬
‫לעשות סדר בקרב היהודים‪ .‬חלק ניכר‬         ‫אשכנז להגיע ל״הסדר חובות״ עם‬
‫מהסתבכות הקהילה האשכנזית‬                 ‫הנושים כדי לחסל את הבעיה אחת‬
‫בירושלים נבע ממעשי פרנסים ש״עשו‬          ‫ולתמיד‪ .‬פרנסי פרנקפורט־דמיין ומיץ‬
‫לביתם״ בכספי הקהילה‪ ,‬ולכל הסדר‬           ‫החליטו על פניה מיוחדת לכל קהילות‬
‫היה צורך להגיע להסכם גם עם ראשי‬          ‫אשכנז ״לעשות נדרים ונדבות גדולות‬
‫הספרדים‪ ,‬שכן לקהילה האשכנזית לא‬          ‫בכל קהלות קדושות‪ ,‬לאסוף ולכנוס‬
‫היה מעמד עצמאי משל עצמה‪ ,‬ופרנסי‬          ‫סך עצום‪ ,‬לשלם ולפרוע כל החובות‬
‫הספרדים ביקשו אף הם להיבנות ולו‬          ‫עבורם עד גמירא‪ ,‬ולפדות אותם מכור‬

        ‫במשהו מהסדר החובות המוצע‪.‬‬             ‫השעבוד של בעלי חובות שלהם״‪.‬‬
‫בחודש שבט תע״ב כתב ורטהיימר‬              ‫הקהילות נענו והתחייבו לסכומים‬
‫מוינה ליוסף הרופא בקושטא‪ .‬חליפת‬          ‫גדולים ביותר‪ .‬המבורג‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫המכתבים ביניהם התנהלה באמצעות‬            ‫התחייבה לשלם ‪ 8000‬מרק במשך‬
‫מה שנקרא היום ״הדואר הדיפ­‬               ‫עשר שנים‪ ,‬בתנאי שהנושים בירוש­‬
‫לומטי״‪ ,‬מחצר מלכותית אחת לאחרת‪.‬‬          ‫לים יסכימו ל״פשר״‪ ,‬דהיינו הסדר‬
‫ורטהיימר מציין במכתבו כי זה התעכב‬        ‫החובות‪ .‬בנוסף לתרומות הקהילות‪,‬‬
‫״כי נצטויתי לקרב נסיעתי משם ולבא‬         ‫תרמו גם יחידים עשירים סכומים‬
‫לכאן תיכף אחרי שנסע הקיסר ירום‬           ‫ניכרים‪ :‬״באם המצא ימצא באיזה‬
‫הודו משם״‪ ,‬כלומר בשל מסעותיו‬             ‫מדינה איזה יחידים עשירי עם‪ ,‬וימאנו‬
‫בעקבות אדונו הקיסר‪ .‬שמשון‬                ‫ויסרבו לתת נתינה הראויה להם‪ ,‬אזי‬
‫ורטהיימר מבקש מיוסף הרופא ״בדבר‬          ‫נהיה אנחנו סניף )=נצטרף( לשארי‬
‫עניי ארץ ישראל‪ ,‬לבא עם הבעלי‬             ‫קהלות גדולות לצאת נגד המסרבים‬
‫חובות לדרך פשר עפ״י המלכות‪...‬‬            ‫האלה בחזקה״‪ ,‬כתבו פרנסי קהלת מיץ‬
‫ושלא יוכלו עוד )בני ירושלים( לשוב‬        ‫בכ״ה בתשרי לשנת ת׳בנה ע׳יר א׳לו־‬
‫לכסלה כאשר נעשה עד הנה‪ ,‬על‪-‬ידי‬
‫חרובי קרתא שהצילו עצמן בממונן של‬                             ‫קינו)תע״א‪.(1710 ,‬‬
‫ישראל‪ ,‬בכדי שלא יתייאשו ידי הנוד‪-‬‬        ‫ריכוז הכספים וניהול המשא״ומתן‬
‫בים ונודרים בישראל מלתת עוד לכסף‬         ‫עם הנושים בירושלים הוטלו על‬
‫המובא בית אלוקינו״‪ .‬כדי להבטיח‬           ‫הגביר שמשון ורטהיימר‪ ,‬רב ובנקאי‬
‫היענות מצד ר׳ יוסף ״מאיים״ עליו‬          ‫שהיה ״יהודי החצר״ של קיסר אוסט­‬
‫שמשון ורטהיימר ש״אם אין אתה‬              ‫ריה‪ ,‬ואחד מתאריו היה ״נשיא ארץ‬
‫גואלם‪ ,‬אף אני כמוהו אעשה עיני‬            ‫ישראל״‪ ,‬וכינוי אחר שלו‪ ,‬בפי הנוכ­‬
‫כאילו איני רואה‪ ,‬וידי לא תהיה עוד‬        ‫רים‪ ,‬היה ״מלך היהודים״‪ .‬ה״פשר״‬
                                         ‫שהוא נתבקש להשיג נועד לכלול‬
                                 ‫בדבר״‪.‬‬  ‫ויתור מצד הנושים על מקצת החוב וכן‬
‫באלול תע״ב שוב כתב ורטהיימר‬              ‫על הריבית שהצטברה מתאריך מסוים‬
‫לקושטא‪ .‬גם הפעם התעכב מכתבו‬              ‫ואילך‪ ,‬מה שקרוי בלשוננו ״מחיקת‬
‫בגלל התחייבויותיו בחצר הקיסר‪.‬‬            ‫חובות״‪ ,‬וכן הסכמה מצדם לקבלת‬
‫הפעם ‪ -‬בגלל נוכחותו‪ ,‬כנציג היהו­‬         ‫היתרה בתשלומים שנתיים במשך זמן‬
‫דים‪ ,‬בהכתרת הקיסר קרל השישי‬              ‫קציב‪ .‬ורטהיימר‪ ,‬גדול אנשי הכספים‬
‫בפרנקפורט ב‪ 22-‬בדצמבר ‪.1711‬‬              ‫היהודים בזמנו‪ ,‬היה צריך להשתמש‬
‫למכתבו צירף ר׳ שמשון ורטהיימר‬            ‫יחד עם מנהיגים יהודים אחרים בקש­‬
‫סכום כסף‪ ,‬שאותו הוא מבקש שר׳‬             ‫ריהם בקושטא כדי להגיע‪ ,‬גם בכוח‬
‫יוסף הרופא יעביר לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬כדי‬         ‫וסמכות השלטון העותומני‪ ,‬לאותו‬
‫שיחולק שם על‪-‬פי רשימה ובידי ״איש‬         ‫הסדר‪ .‬מנהיגי יהדות אירופה הבינו‬
‫נאמן״ בירושלים ובצפת‪ ,‬שיהיה להם‬          ‫שאין די בעזרה החלקית השנתית‬
                                         ‫שנשלחה לירושלים‪ ,‬אם כדרך שגרה‬
       ‫״על ימים הנוראים‪ ,‬לחיי שעה״‪.‬‬      ‫ואם במענה לפניות שד״רים שבאו‬
                                         ‫מעיר הקודש‪ .‬הם הבינו שהמשך השי­‬
         ‫תשובת ר׳ יוסף‬                   ‫טה הקודמת לא יהיה אלא ״כזורק לים‬
                                         ‫וכממלא ומערה לאשפה‪ ,‬והים איננו‬
‫על מכתב זה ענה ר׳ יוסף‪ :‬״לכן‬
‫אמור אמרתי הנני למלכות לבוא לפני‬                                           ‫מלא״‪.‬‬
‫המלך אשר לא כדת‪ ,‬מה לעשות והנני‬          ‫איש הקשר של ורטהיימר בקושטא‬
‫לכהונה לעמוד לשרת שירות הלוים‬            ‫היה ר׳ יוסף ״רופא המלך״‪ ,‬שמוצאו‬
‫בפה מלה ודבר שפתים‪ ...‬מובטחני‬            ‫היה מפראג‪ ,‬ובגין משרתו היתה לו‬
                                         ‫השפעה רבה בחצר הסולטאן‪ .‬חותנו‬
                                         ‫של ורטהיימר‪ ,‬רבי דוד אופנהיים‪ ,‬היה‬
                                         ‫רבה של פראג‪ ,‬ומכאן הקשר בין‬
   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14