Page 14 - GK-10
P. 14

‫‪ 12‬םייח ריפוא‬

‫יאיר פונה אל סימן‪-‬טוב בתור 'האח היקר' (בראדר{‪-‬י} עזיז)‪ 2,‬אך לא ייתכן שהם אחים‬
‫כי שמות אבותיהם אינם זהים‪ .‬לפיכך‪ ,‬ניתן להציע שמדובר בגיסו של סימן‪-‬טוב‪ .‬יאיר‬
‫כותב באריכות על ענייניו האישיים‪ ,‬ובעיקר מנסה להצדיק את מגוריו בעיר ֹגזנה‪ ,‬ככל‬
‫הנראה בתגובה לחוסר שביעות רצונו של הנמען מעובדה זו‪' :‬אין צורך לומר דברים כה‬
‫קשים‪ .‬אם לקחתי את הקניין‪ ,‬מעשי ותשובותי הם עם אלוהים (רחמאנא)‪ .‬לא עשיתי‬
‫דבר שאלוהים לא היה שבע רצון לגביו‪ ...‬לא עשיתי דבר בניגוד ל[מנהג] האנשים‪ ,‬אם‬

                                                   ‫הבאתי את משפחתי לכאן'‪3.‬‬
‫מתוכן המכתב ומהתנסחות הכותב לא ניתן לדעת בוודאות אם משפחתו של יאיר‪,‬‬
‫ובפרט אשתו‪ ,‬נמצאים אתו ב ֹגזנה או בבאמיאן‪ .‬בהמשך המכתב יאיר מנסה להסביר‬
‫את הסיבות שהביאו אותו להישאר ב ֹגזנה‪ ,‬אף שהנמען כבר דרש ממנו קודם לכן‬
‫שיעבור לבאמיאן‪ .‬מן המכתב עולה‪ ,‬כי הסיבות המרכזיות להישארותו ב ֹגזנה הן מצבו‬
‫הכלכלי‪ ,‬אופי עבודתו וחוסר הכשרתו בכל תחום מלבד תחום עיסוקו‪' :‬אילו הייתי יכול‬
‫להתפרנס בבאמיאן‪ ,‬נכון הדבר שהייתי פועל לפי רצונכם‪ ...‬ואיני מסוגל לבצע עבודה‬
‫אחרת‪ ,‬ואיני אדם [המורגל] לנסיעות ולשהּות ב ֵנכר‪ ,‬ואיני מסוגל לעשות [זאת]‪ .‬יודעים‬
‫אתם כי [בתחום] העיסוק והעבודה שאני עושה – אם אעדר מן החנות ליום אחד‪ ,‬ביום‬
‫זה אתרושש'‪ 4.‬כמו כן‪ ,‬יאיר מתנגד בתוקף לרעיון שהוא יחיה בנפרד ממשפחתו – הם‬

 ‫ִ‬    ‫עילית‬  ‫נקודה‬  ‫עם‬  ‫כצד"י‬  ‫תועתקה‬  ‫ض‬  ‫האות‬  ‫בלבול‪,‬‬  ‫למנוע‬  ‫כדי‬  ‫(א)‬  ‫בפרסית‪:‬‬  ‫התעתיק‬  ‫לגבי‬  ‫הערות‬  ‫	‪2‬‬
‫(צ)‪,‬‬
                                                                                                       ‫‪	3‬‬
‫והאות ִچ בתור צד"י עם גרש (צ'); (ב) האות غ הנהגית כג ִימ"ל רפויה תועתקה בתור גימ"ל עם נקודה‬            ‫‪	4‬‬

‫עילית (ג); (ג) בשפה הפרסית קיים רכיב לשוני בשם האצאפה‪ .‬רכיב זה מופיע בין מילים בצירופים‬

‫ֵשמניים שונים‪ ,‬כגון שם עצם ושם תואר‪ ,‬שם עצם וכינוי קניין ועוד‪ ,‬והוא נחוץ לשם הגייה מדויקת‬
‫ונכונה של ה ִכתוב ולשם הבנת התחביר של המשפט ומשמעותו‪ .‬הכותב בפרסית‪-‬יהודית נהג לעתים‬
‫לסמן את האצא ִפה בצמוד למילה הראשונה‪ ,‬בצמוד למילה השנייה או בנפרד‪ .‬במקרים שבהם הכותב‬
‫לא סימן את האצאפה ִכלל‪ ,‬נוספה האות יו"ד בסוגריים מסולסלים‪ .‬מובאות בפרסית באותיות ערביות‬
‫תועתקו עם סימני האצאפה על פי כללי התעתיק המקובלים‪ ,‬היינו מחוץ לסוגריים‪ ,‬מלבד מקרים שבהם‬

             ‫כללי הכתיבה דורשים ציון של סימן זה‪ ,‬כמו לאחר אם קריאה‪ ,‬אך הכותב לא הקפיד על כך‪.‬‬

‫את המשפט האחרון ניתן לתרגם גם כך‪' :‬לא הייתי עושה דבר שהוא בניגוד ל[מנהג] האנשים אילו הייתי‬

‫מביא את משפחתי לכאן' (ני ויגיב באשד צנדין גפא גופתן [א]גר מן קנין גריפתום כאר{‪-‬י} [מן] וגו[אב]‬
‫{‪-‬י} ‪ /‬מן בא רחמאנא הסת ציזי נכרדום כו רחמאנא רא אנדר אן פסנד נבוד‪ ...‬ציזי נכרדום בכליף{‪-‬י}‬

                                       ‫צהאניאן אגר עיאל יכויש אינצא ‪ /‬אורדום; ‪.)PL1:8–9, 11–12‬‬

‫'אגר מן אנדר באמיאן נאני בצאי תואנומי אורד ‪ /‬דירסתי כו מן מוראד ישומא כרדומי‪ ...‬וכארי דיגר נמי‬

‫דאנום כרד ומרד ספר וגורבת ניסתום ונתואנום כרד ושומא דאניד ‪ /‬כו אין שוגל וכאר כו מן כונום אגר‬

                               ‫רוזי אז דוכאן גאיב באשום אן רוז בי נוא באשום' )‪.(PL1:17–18, 23–24‬‬
   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19