Page 18 - עתמול 268
P. 18

‫מחלת הנסן (צרעת)‬                                                                                   ‫כמרים החולים בצרעת‬
                                                                                              ‫(מתוך‪ ,Omne Bonum :‬המאה ה־‪ ,14‬הספרייה הבריטית‪ ,‬לונדון)‬
‫מחלת הנסן קרויה על שמו של הרופא הנורווגי א‪ .‬הנסן )‪)Gerhard Armauer Hansen‬‬
‫שגילה בשנת ‪ 1873‬את החיידק ‪ Mycobacterium Leprae‬הגורם למחלה‪ .‬זוהי מחלה‬
‫זיהומית המתפתחת לאט‪ .‬מעל ל־‪ 95‬אחוזים מהנחשפים לחיידק מפתחים תגובה‬
‫חיסונית יעילה ואינם מפתחים את המחלה שסימניה המובהקים הם כתמים שונים על‬

                                                                         ‫העור ופגיעה בגפיים‪.‬‬
‫תיאורים של מחלת הנסן מופיעים בהודו מהמאה החמישית לפנה"ס‪ ,‬אך לאגן הים‬
‫התיכון הגיעה בין המאות השלישית והשנייה לפנה"ס‪ .‬במצרים נתגלו עדויות לה‬
‫מהמאה השנייה לפנה"ס‪ ,‬ובירושלים נמצאה עדות לחולה צרעת בבדיקת דנ"א של‬

                                              ‫תכריכים שתוארכו למאה הראשונה לספירה‪.‬‬
‫בעברית המחלה קרויה צרעת אך אין לה קשר לצרעת המקראית‪ .‬ככל הנראה מקור‬
‫הקישור המוטעה הוא תרגום התנ"ך ליוונית (תרגום השבעים) מאמצע המאה השנייה‬
‫לפנה"ס‪ ,‬שבו תורגמה המילה "צרעת" ל־‪ ,Lepra‬מונח שנטבע לראשונה על ידי‬
‫היפוקרטס בהקשר למחלות שבהן יש קילוף עור וקשקשים‪ .‬השם "לפרה" נשא את‬

                              ‫המשמעויות של הרחקה ונידוי בשל הקישור לצרעת בתנ"ך‪.‬‬
                ‫בהשוואה בין הצרעת המקראית למחלת הנסן בולטים ההבדלים הבאים‪:‬‬
‫מחלת הנסן מתפתחת לאט וסימניה ניכרים רק אחרי חודשים ושנים‪ ,‬השיער אינו נושר‬
‫ואינו משנה את צבעו והנגעים בעור נעשים בולטים‪ .‬ואילו במקרא‪" :‬וראה הכהן את‪-‬‬
‫הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא‬
‫וראהו הכהן וטמא אותו" (ויקרא יג; ג)‪ .‬המצורע מבודד מחוץ למחנה ולאחר‬

                                       ‫שבעה ימים בלבד נבדקים שינויים בנגע‪.‬‬
‫הסימן המשמעותי ביותר במחלת הנסן הוא השינוי התפקודי והאסתטי‬
‫בגפיים ובפנים על רקע הפגיעה בעצבים ההיקפיים‪ ,‬סימן שאין לו אזכור‬

                                                                            ‫במקרא‪.‬‬
‫על פי המקרא הצרעת פוגעת באדם‪ ,‬בבגד ובבית‪ ,‬ואבחונה נעשה על ידי כהן‪.‬‬
‫חז"ל מפרשים את המילה מצורע כ״מוציא שם רע״‪ ,‬ואת הצרעת כעונש על‬
‫"שפיכות דמים‪ ,‬שבועת שווא‪ ,‬גילוי עריות‪ ,‬גסות רוח ועל צרות עין" (ערכין טז‬

                                             ‫ע״א)‪ ,‬ומעילה בקודשים (ויקרא רבה יח ג)‪.‬‬
‫גם הרמב"ם‪ ,‬שהיה בין השאר רופא‪ ,‬לא ראה בצרעת המקראית מחלה ככל‬

                                                                            ‫המחלות‪:‬‬
‫"וזה על דרך המוסר והתוכחה הלא תראה שהם דברים בלתי טבעיים ואינן‬
‫חלאים טבעיים בשום פנים‪ ,‬לפי שהבגדים והבתים הם חומר דומם שלא יקרה‬
‫בהם צרעת‪ ,‬והם על דרך נס כמו מי סוטה ואינם אלא דברים חוץ מהטבע"‪( .‬פירוש‬

                                                             ‫המשניות‪ ,‬מסכת נגעים‪ ,‬יב‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫לסיום — השימוש בשם מחלת הנסן נועד למנוע תיוג קשה ומיותר‪ .‬המחלה עדיין‬
‫קיימת בעולם ובכל שנה מתגלים חולים חדשים נוספים‪ .‬אולם בניגוד לעבר שבו‬
‫טופלו החולים במוסדות סגורים‪ ,‬כיום הטיפול מאפשר ריפוי והמשך קיום שגרת‬

                                                                                  ‫החיים‪.‬‬

‫מכתב מפרופ׳ פליקס זגהר למערכת עיתון “הרפואה״‬

‫המורבית למכור את המתחם כולו לקק"ל‪ ,‬שהפקיד אותו בידי‬          ‫עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (‪ )1939‬הפכו האחיות הגרמניות‬
‫משרד הבריאות‪" .‬כאן מגיעים לסיומם הדוחות השנתיים של בית‬       ‫לנתינות ארץ אויב‪ .‬השלטונות הבריטיים איפשרו להן להישאר‬
‫המצורעים בירושלים‪ .‬מאז שנפתחו דלתותיו לראשונה ב־‪,1867‬‬        ‫אך הוטל עליהן עוצר‪ .‬האחות הראשית‪ ,‬שנסעה לחופשה‬
‫היה בית המצורעים חלק יקר ואהוב של העבודה המיסיונרית‬          ‫באירופה‪ ,‬לא הורשתה לחזור‪ ,‬המוסד סבל ממחסור חמור באנשי‬
‫של הכנסייה המורבית ועכשיו פרק ארוך זה נסגר" (דוח שנתי‬        ‫צוות וממצוקה כספית ונעזר במתנדבים כדי להמשיך בפעילותו‪.‬‬
‫מ־‪ .)1950‬בכך נסתיימה שליחות הדיאקונסות בבית המצורעים‬         ‫במלחמת העצמאות‪ ,‬במהלך הקרבות הקשים באזור‪ ,‬נפגע בית‬
                                                             ‫המחסה מיריות‪ .‬הנהלת הכנסייה איפשרה לאחיות להחליט אם‬
                                                  ‫בירושלים‪.‬‬  ‫להישאר במוסד או לעזוב אותו‪ .‬הן בחרו להישאר ותלו את סמל‬
‫רוב האחיות פרשו וחזרו לאירופה‪ ,‬אחת עברה לעבוד באפריקה‪,‬‬       ‫הצלב האדום בכניסה לבית המחסה כדי להתריע מפני פגיעה‬
‫ואחת עברה לטפל בחולים הערבים שעזבו לסילוואן‪ .‬החולים‬          ‫בו‪ .‬לאחר שהשכונה עברה לידי כוחות ההגנה‪ ,‬עזבו רוב החולים‬
‫שנשארו טופלו בידי צוות של משרד הבריאות ששינה את שם‬           ‫הערבים וחלק מהצוות את המקום‪ ,‬וב־‪ 1950‬החליטה הכנסייה‬
‫המוסד ל"בית החולים הממשלתי על שם הנסן" ופעל במתכונת זו‬

     ‫עד שנת ‪ ,2000‬ולאחר מכן פעל כמרפאת חוץ עד ‪0 2009‬‬

                                                                                                                                              ‫לעיון נוסף‬  ‫עת־מול ‪268‬‬
‫‪1.	 Ch. Goren & J.Eisler, Deutschland und Deutsche in Jerusalem, Miskenot Sha'ananim 2011.‬‬
                                                                                                                                                          ‫‪16‬‬
‫‪2.	 Diakonissen erzählen aus ihrem Leben; Es gibt mehr als einen Anfang, Herrnhut 2008.‬‬

‫‪3.	 Deaconesses in Nursing Care; International Transfer of a Female Model of Life and Work in the 19th and 20th Century, MedGG-Beiheft 62, 2016.‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23