Page 22 - etmol 54

‫בשירות‬
‫התורכים‬

‫יומנו של יוסף דוידסקו‬
‫מ״גדעוני״ זכרון־יעקב‬

‫יוסף דוידסקו‪ ,‬יליד ‪ ,1891‬בן למשפחה ממייסדי זכדוריעקב‪ ,‬היה‬
‫בין מייסדי תנועת "הגדעונים" שקמה בזכרון־יעקב ב־‪.1913‬‬
‫מטו ת "הנדעונים" היתה להיעיב את מצב האברים ולקחת את‬
‫השמירה במקום על עצמם במקום השכנים הערבים ששימשו‬
‫כשומרי הבפר‪ .‬ה״גדעונים"‪ ,‬שמנהיגיהם היו בני משפחת אהרו־‬
‫נסון‪ ,‬קמו גם בתנועה של בני האברים נגד הפועלים ״הזרים״ בעלי‬
‫ההשקפות הסוציאליסטיות‪ .‬עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה‬
‫החליטו ה״גדעונים״ להוכיח נאמנותם לתורכיה והתגייסו לצבא‪.‬‬
‫בעבור זמן לא רב ראו את השחיתות שבצבא התורכי ואז קמה‬
‫מתובם תנועת ניל״י‪ ,‬שריגלה למען האנגלים ועזרה להם לאתר‬
‫המלחמה‪ .‬מחור תקוה ששירוחם יהיה בו תועלת לתנועה הציו­‬
‫נית‪ .‬יוסף דוידסקו היה בין הראשונים שהתנדבו לצבא התורכי‪.‬‬
‫בעזבונו נמצא חלק מיומן שבו הוא מספר על השירות בצבא‬
‫התורכי‪ .‬דוידסקו נטש את הצבא התורכי ומשהתקרבו האנגלים‬
‫לארץ הנחה את חיילי אלנבי שהתקדמו לצפון‪ ,‬ועל פעולה זו‬
‫קיבל אות הצטיינות בריטי גבוה‪ .‬כאן מובאים קטעים מתוף חלקי‬

‫יומנו המתארים את האכזבה מהשירות בצבא התורבי‪.‬‬

‫הולכים לאחוז נשק‬ ‫המושבה הומה וגועשת בקשר עם הכרזת המלחמה העול­‬
‫מית‪ .‬נטויות האזנים כל היום לקלוט ידיעות חדשות‪ ,‬כנופ­‬
‫‪ ------‬מ ח ר עלינו לנסוע לחיפה‪ ,‬ומשם לעכו‪ .‬אנו הולכים‬ ‫יות כנופיות עומדים הצעירים במרכז המושבה על‪-‬יד בית‪-‬‬
‫לאחוז בנשק‪ ,‬סר העלבון מעלינו‪ .‬הננו עכשיו שמונה‪ ,‬חוץ‬
‫מאלו שנמצאים כבר בצפת‪ .‬אנו מתכוננים‪ ,‬הילקוטים‪,‬‬ ‫הכנסת‪ ,‬משוחחים ומתווכחים‪.‬‬
‫החבילות מוכנים‪ .‬הכל ארוז‪ .‬רגעי הפרידה הם הכי קשים‪.‬‬ ‫על הספסלים במבוא בית‪-‬הכנסת יושבים אכרים צפופים‬
‫בייחוד קשתה עלי הפרידה מארושתי‪ .‬זה שנה שהתארשנו‪.‬‬ ‫עד אפס מקום‪ .‬גם הם מדברים על המלחמה‪ .‬בעיניהם ועל‬
‫חשבתי כבר להתל בהכנת רהיטי בית ולהיכנס בברית‬ ‫פניהם ניכרת תוגה עמוקה‪ ,‬בנים גידלנו‪ ,‬ועכשיו‪ ...‬עוד אנו‬
‫הנשואים‪ ,‬והנה אני נלקח‪ ,‬מי יודע לאן‪ ,‬לכמה זמן‪ ,‬ובייחוד‪,‬‬ ‫בצעדים הראשונים של הקמת הריסות וחורבות מולדתנו‪,‬‬
‫מי יודע אם עוד אחזור‪ .‬יום הפרידה היה יום אבל כללי‬ ‫והנה קמה סכנה‪ ,‬כי צעירינו‪ ,‬מיטב כוחותינו‪ ,‬יתפזרו בתור‬
‫במושבה‪ .‬אין בית שלא בכו בו‪ .‬הן המושבה כולה כמשפחה‬
‫אחת‪ .‬נוסע אתנו מר נ‪ .‬המוכתר‪ .‬הוא ידיד ומכיר טוב לכל‬ ‫חיילים בחזית התורכית ומי יודע אחרית דבר?‬
‫הפקידים התורכים‪ ,‬מכירים הם את ידו המעניקה יפה‪.‬‬ ‫‪ -----‬א ת מו ל היתה אספת צעירי ״הגדעונים״ באחת‬
‫לנסיעתנו מוכנה מרכבה ‪ -‬דליז׳נס ‪ -‬רתומה לשלושה סוסים‬ ‫החצרות במזרח המושבה‪ ,‬תחת עץ עבות התכנסו כ‪35-‬‬
‫אבירים‪ ,‬המובחרים במושבה‪ .‬על צוואריהם ענודים חגורות‬ ‫חברי אגודת ״הגדעונים״‪ ,‬שנוסדה לפני שנה בערך‪ ,‬ביוזמ­‬
‫ופעמונים מצלצלים‪ .‬העגלה מצפה לנו במרכז המושבה‪ .‬באו‬ ‫תו ותחת נשיאותו של בן המושבה אלכסנדר אהרונזון‬
‫)אהרונסון(‪ .‬על דגלה חרות‪ :‬״לשמור על הקיים‪ ,‬ולבנות את‬
‫רוב הבנים והבנות‪ .‬הנשים בוכות‪.‬‬ ‫החרב״‪ .‬דנו על המצב בקשר עם קריאת הממשלה את חלק‬
‫‪ ------‬ב לי ל ה לנו בחיפה ובבוקר הגענו לעכו‪ .‬המוכתר‬ ‫מחבריה אל תחת דגל המלחמה‪ .‬הרבה התווכחו‪ .‬לבסוף‬
‫הולך לפנינו‪ .‬אנו בשורה אחריו‪ .‬אנו עולים במדרגות אל‬ ‫התקבלה החלטה‪ :‬להיענות לקריאת הממשלה ולמלא את‬
‫חצר הקסרקטין שבעכו‪ ,‬היום בית‪-‬הסוהר‪ .‬החצר מלאה‬
‫ערבים מכל קצוי הארץ‪ ,‬מחכים לתורם‪ .‬הם הפנו לנו דרך‪,‬‬ ‫חובת עבודת הצבא‪.‬‬
‫אם איני טועה גרמו לכך בגדינו האירופים‪ ,‬הם עצמם לבושי‬ ‫‪ -----‬ה ח ל ה תנועת השתמטות‪ .‬השוחד פועל פעולות‬
‫סחבות‪ .‬המוכתר פקד עלינו להישאר בחוץ והוא נכנס‬ ‫נפלאות‪ .‬הפקידים מביאים שינויים בפנקסי הממשלה‪ .‬גב­‬
‫למשרד‪ .‬אנו עומדים ומציצים לפנים המשרד‪ ,‬שם נמצאים‬ ‫רים נהפכו לנשים‪ ,‬חיים נהיה חיה‪ ,‬יעקב ‪ -‬יענטע‪ ,‬זלמן ‪-‬‬
‫אופיצרים אחדים והמוכתר שלנו‪ ,‬בהיכנסו‪ ,‬קמו כולם‬ ‫זלוטה וכר‪ .‬צעירים נהיו בן לילה לזקנים‪ .‬נחרבו השמשים‬
‫לקראתו‪ .‬הוא ברך את כולם אחד אחד‪ .‬אחרי הצתת סיגריה‬ ‫של בתי‪-‬הכנסת‪ ,‬רבנים ועוזרים להם הפטורים מהצבא‪,‬‬
‫שהוגשה לו פתח בשיחה‪ .‬אחרי כמה רגעים קראו לנו‬ ‫וחיים שמתו‪ ,‬כמובן רק בפנקסים‪ .‬השוחד יעשה את הכל‪.‬‬
‫להיכנס פנימה‪ .‬נכנסנו ועמדנו בשורה לפי הגובה‪ ,‬כפי‬
‫שהחלטנו על זה‪ ,‬עמדנו הכן כעמידת חיילים טובים‪ .‬זאת‬ ‫יש גם כאלה שפדו עצמם בשלמם ‪ 50‬לירות זהב‪.‬‬
‫למדנו עוד בהיותנו ״מכבים״‪ .‬האופיצרים פקחו עיניהם‪ ,‬על‬ ‫אבל היו גם שהלכו לצבא‪ ,‬כחמשה עשר צעירים‪ ,‬ביניהם‬

‫פי עמידתנו חשבו שאנו חיילים ותיקים‪.‬‬ ‫גם הנשיא אלכסנדר אהרונזון‪ .‬הוא ועוד ארבעה נשלחו אל‬
‫הצבא העובד)עמלי( אשר חנה בצפת‪ .‬זה הפיל את רוחם‪ ,‬אי‬
‫כבוד עבורם‪ .‬כמעט שהתנדף החלום להיות אוחזי נשק‪,‬‬
‫ללמוד את תכסיסי המלחמה ואולי גם לחיות חיי חייל‬

‫בחזית‪.‬‬

‫‪22‬‬