Page 158 - חיי יוסף

‫נספח א‬

‫כמה היסטוריונים יוונים בשמם כשהוא מצטט (או מסכם) את דבריהם המזדמנים בנוגע ליהודים‪ .‬הוא‬
‫עושה כן בייחוד כשנראה לו שדבריו זקוקים לתמיכה‪ ,‬לעדות מסייעת‪ 12.‬גם מקורות ארכיוניים עמדו‬
‫לרשות יוספוס‪ :‬הוא מביא כמה וכמה כתבי זכויות וכדומה‪ ,‬הנוגעים ליהודים‪ ,‬וברור שהייתה לו גישה‬
‫– ישירה או עקיפה – לאוסף מסמכים‪ 13.‬כן נזכיר‪ ,‬שיוספוס ניזון גם ממסורות יהודיות שמקצתן ידועות‬
‫לנו גם מן הספרות התלמודית‪ .‬נראה שהוא מספר דברים ששמעם מאבותיו‪ ,‬כשם שגם יהודים אחרים‬
‫שמעום ומסרום הלאה עד שהגיעו לכלים אחרים‪ 14.‬לדוגמה‪ ,‬אם בסוף ספר טו של קדמוניות היהודים‬
‫מספח יוספוס להרצאתו המפורטת על בניין בית המקדש בימי הורדוס את המסורת‪ ,‬ש"מספרים" כי‬
‫בימי הבנייה ירדו גשמים רק בלילות ולא ביום ומזה הבינו שהאל מברך על הפרויקט‪ ,‬לא נתפלא לגלות‬

‫את הדברים גם אצל חז"ל‪:‬‬

‫קדמוניות היהודים טו‪524 ,‬‬ ‫בבלי‪ ,‬תענית כג ע"א (מהד' מלטר)‬

‫ומספרים שבזמן שנבנה בית המקדש לא ירד גשם‬ ‫מצינו בימי הורודוס בזמן שהיו עוסקין בבנין בית‬
‫ביום‪ ,‬אלא רק בלילה היו סערות‪ ,‬כך שלא הופרעה‬ ‫המקדש ירדו להם גשמים בלילות‪ ,‬למחר נשבה‬
‫המלאכה‪ .‬וסיפור זה‪ ,‬אשר מסרוהו אבותינו‪ ,‬איננו‬ ‫הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה וכל אחד‬
‫בלתי־ראוי לאמון‪ ,‬אם יביט האדם גם על שאר‬ ‫ואחד משכים למלאכתו להודיע שמלאכת שמים‬

‫מופתי האלוהים‪.‬‬ ‫בידיהם‪.‬‬

‫מגמות החיבור‬

‫א‪ .‬מקורות ומגמותיהם‬
‫ספר המבוסס על מגוון רחב של מקורות איננו יכול לבטא תמיד מגמות אחידות וערכים זהים‪ .‬לפעמים‬
‫יש אפילו צרימות גסות למדי‪ .‬דוגמה בוטה‪ :‬כשיוספוס מתאר את הסדרי פומפיוס ביהודה‪ ,‬לאחר כיבושּה‬

‫בשנת ‪ 63‬לפסה"נ‪ ,‬הדברים באים בסגנון אנטי־יהודי ברור (קדמוניות היהודים יד‪:)76–74 ,‬‬

‫והוא הפך את ירושלים לחייבת להעלות מס לרומאים‪ ,‬ואת ערי חילת־סוריה שתושביה (של‬
‫ירושלים) הכניעו בעבר נטל מהם ושֹם תחת נציב מטעמו‪ ,‬ואת כל העם‪ ,‬אשר התרומם בעבר‬
‫עד מאוד‪ ,‬צמצם בתוך גבולותיו שלו‪ .‬ואת גדרה – אשר זמן קצר לפני כן נחרבה – ייסד מחדש‪,‬‬
‫בעשותו חסד עם דמטריוס איש גדרה עבדו המשוחרר; ואת שאר (הערים‪ ,‬כלומר) את היּפוס‬
‫ואת סקיתוּפוליס ואת פלה ואת דיון ואת שומרון‪ ,‬וכן מרישה ואשדוד ויבנה וארתוסה – את כולן‬
‫החזיר לתושביהן‪ .‬ואת אלה אשר בפנים הארץ‪ ,‬מלבד אלה שנחרבו‪ ,‬ואת עזה אשר על שפת הים‬
‫ואת יפו ואת דאר ואת מגדל סטראטון (אשר הורדוס‪ ,‬לאחר שייסדּה מחדש בתפארה וקישט‬
‫אותה בנמלים ובמקדשים‪ ,‬שינה את שמּה לקיסריה) – את כולן הוציא פומפיוס לחירות וסיפח‬

‫אותן ַלּפרובינקיה‪.‬‬

‫סטראבון וניקולאוס‪ ,‬ומלבדם גם טיטוס ליוויוס אשר‬ ‫‪ 12‬לדוגמה‪ ,‬כשהוא מתאר את גבורת הכוהנים שהתמידו‬

‫כתב את תולדות רומא" (קדמוניות היהודים יד‪.)68 ,‬‬ ‫בעבודת הקרבנות גם בזמן שפרצו למקום חיילי פומפיוס‪,‬‬
‫בשנת ‪ 63‬לפסה"נ‪ ,‬ולכן נטבחו כי לא ברחו (ראו להלן‪,‬‬
‫‪ 1 3‬ראו‪ :‬בן־זאב‪ ,‬זכויות היהודים‪.‬‬ ‫עמ' ‪ ,)154‬הוא מסיים כך‪" :‬על כך‪ ,‬שאין כאן רק סיפור‬
‫‪ 14‬לסוגיה זו ראו‪ ,S. J. D. Cohen :‬בתוך‪ :‬דברי הקונגרס‬ ‫המבטא שבח ליראת־שמים פיקטיבית‪ ,‬אלא דברי אמת‪,‬‬
‫מעידים כל אלה שכתבו את דברי ימי פומפיוס‪ ,‬וביניהם‬
‫העולמי התשיעי למדעי היהדות‪ ,‬חטיבה ב‪ ,‬כרך א‪,‬‬

‫ירושלים תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪.14–7‬‬

‫‪149‬‬