Page 315 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ב ‬

‫בנך היא אם לא ויכירה [לז‪:‬לג] וה ּכיר ּה ואמר <כותונת בני> חיה רעה אכלתהו‬ ‫‪2‬‏ ‪.‬‬
‫ָטר ֹוף ט�וֹ ַרף‬ ‫‪3‬‏ ‪.‬‬
‫‪4‬‏ ‪.‬‬
‫יוסף ‪ 8‬ויקר ‌ע{ו} [לז‪:‬לד] וקרע יעקב בגדיו‪ ,‬לבושו‪‌ ,‬ו<�שׂ ם �שׂ ק> במותניו והתאבל‬ ‫‪5‬‏ ‪.‬‬
‫על בנו ימים רבים ‬ ‫‏‪ .6‬‬
‫‪7‬‏‪ .‬‬
‫ויקומו [לז‪:‬לה] וקמו כל בניו וכל בנותיו כדי שינחמוהו ו ֵמאן להתנחם ואמר כי‬ ‫‏‪. 8‬‬
‫ֵא ֵרד אל בני ָא ֵבל אל הקבר‬ ‫‏‪. 9‬‬

‫ובכה עליו אביו ‪<+‬והמדנים> [לז‪:‬לו] והמדייניים מכרו אותו ַל ּמצריים לפוטיפר‬
‫סריס ‪ 8‬פרעה ראש הקצבים‪,‬‬

‫כלומר הממיתים בסיף ויהי [לח‪:‬א] והיה בעת ההיא ו ָי ַרד יהודה מאת ֶאחיו‬
‫ונטה אל איש ֲע ֻד ָּלמי‬

‫ושׁ ְ�מו מבוכה ‪ 8‬וירא [לח‪:‬ב] וראה שם יהודה בת איש כנעני ושמו ישועה ‪ 8‬ו ְלקח ּה‬
‫ובא אליה‬

‫ותהר [לח‪:‬ג] והרתה וילדה בן וקרא ‌ה(!) ‪ 9‬את שמו ערירי‪ 9 ,‬ויש אומרים המוע ֶרה ‪ 9‬‬
‫‪<+‬ותהר> [לח‪:‬ד] והרתה עוד וילדה בן וקראה‬

‫את שמו טינה‪ 9 ,‬ויש אומרים אנינה ‪ 9‬ותוסף [לח‪:‬ה] וחזרה‪ ,‬והוסיפה‪ ,‬עוד וילדה‬
‫בן וקראה את שמו ׁ ָש ָלה ‪ 9‬‬

‫מן הסתם יש להגות ‪ Yūsuf‬על פי يوسف הערבית‪.‬‬ ‫‪8 6‬‬
‫‪ 87‬‬
‫خادم ”משרת“ בהוראת ”מסורס“ מתרגם ’סריס‘ וכן בהמשך‪.‬‬ ‫‪8 8‬‬
‫‪ 89‬‬
‫’חירה‘ כנראה > حيرة ”מבוכה“‪ .‬הכתיב חירא באל”ף נמצא גם לח‪:‬יב‪.‬‬ ‫‪9 0‬‬

‫’שׁ� ּו ַע‘ > غياث ”ישועה“‪.‬‬ ‫‪ 91‬‬

‫אולי טעות העברה מאותיות ערביות‪’ :‬ויקרא‘ > *ويقرا שהובנה وتقرا ועל כן תורגמה > וסמת לשון‬ ‫‪9 2‬‬

‫נקבה‪ .‬מאידך‪’ ,‬ותקרא‘ במקום ’ויקרא‘ טבעי מאוד בהקשר כאן ואף מצוי בכתבי־יד לא מעטים;‬ ‫‪ 93‬‬

‫ית‬ ‫’וקרת‬ ‫אתר‪:‬‬ ‫על‬ ‫ירושלמי‬ ‫תרגום‬ ‫למשל‬ ‫והשוו‬ ‫”ערירי“‪,‬‬ ‫ר”ל‬ ‫”יחיד“‪,‬‬ ‫‪S‬وتي‪H‬ر‪(B‬נערלאהא=ת ِרو‪ْ.‬تر)‬ ‫עיינו‬ ‫‪9 4‬‬
‫’ ֵער‘ >‬
‫‪9 5‬‬
‫שמיה ער ארום בלא ולד עתיד לממת‘‪ .‬פחות נראה לגרוס יתיר = يثير ”יעורר‪ ,‬יעיר“‪.‬‬
‫’ ֵער‘ > ُمع ًرى ”מוע ֶרה“‪ ,‬והשוו בראשית רבא פה‪:‬ד (עמ‘ ‪’ :)1037‬ו!ת!קרא את שמו ער שהוערה מן‬

‫העולם‘‪ ,‬ועיינו שם בהערה‪.‬‬

‫’ ֹאו ָנן‘ > ضغن ”טינה“‪ .‬על ’און‘ בהוראת ”טינה‪ ,‬רשע“ עיינו אלפאסי‪ׄ ,‬גאמע א ‪ 46‬שורות ‪93‬‬

‫ואילך‪ ,‬ושם יש להבין דגל = دغل עם בלאו‪ ,‬מילון ‪.215‬‬

‫לפי בראשית רבא פה‪:‬ד (עמ‘ ‪’ :)1037‬ותקרא את שמו אונן שהביא אנינה לעצמו‘‪ .‬על ’און‘ בהוראת‬

‫”צער‪ ,‬יגון“ עיינו אלפאסי‪ׄ ,‬גאמע א ‪ 46‬שורות ‪3‬‏‪.92/‬‬

‫ושבםדועמצהםת َس ًרلגىום” ִיש ְרלויהש‪,‬לעמויָּברע“ל‪.‬‬ ‫שכח“‬ ‫(היה ָש ֵלו)‪ ,‬הסיח את דעתו‪,‬‬ ‫”שׁ ָ� ָלה‬ ‫سلا‬ ‫’שׁ ֵ� ָלה‘ כאן ובהמשך >‬
‫להבין‬ ‫שלי יתה בעלה“‪ .‬פחות נראה‬ ‫ארום‬ ‫אתר‪’ :‬וקרת ית שמיה‬
‫שלה‬

‫‪307‬‬