Page 16 - ETMOL_117
P. 16
t d dב תי מן
ח״ יהודים בכפר בתימן ־ מריבותיהם ,מצוקותיהם וקשריהם עם האוץ
מאת יהודה רצהבי
כאשאת -נפחים ,קאפח -רוכלים ,מצ׳מון -אורגים, תולדות יהודי תימן כפי שהן מוכרות לנו קשורות בעיקר
בחשאני וחמדי -קדרים .יודעים אנו כי בדור האחרון עבדו בחיי היישובים העירוניים ,ואין פלא בדבר .יהודי הערים
עלו באיכותם וברמת השכלתם על יהודי הכפרים ,בערים חיו
בקדרות גם שתי נשים. הרבנים והחכמים הנודעים ,שבזכותם היה החינוך מתוקן,
עד שנת 1883עמדו בראש הקהילה היהודית בני בהן צמחו סופרים ואנשי רוח ,סוחרים ,אישי ציבור ,אנשים
אלעצבה .באותה שנה אירעה ״מהפכה״ בכפר -בני אמידים ונדבנים והם השאירו אחריהם חיבורים וספרים
אלעצבה הועברו מהמנהיגות ובמקומם נבחר סאלם ח׳לף. רבים .יהודי הכפרים בתימן מרובים היו מאחיהם שוכני
אין אנו יודעים את סיבת החילופים ,המסמך המוסר על כך הערים ואף־על״פי״כן יודעים אנו מעט מאוד על חייהם .עם
מספר על נציגי היהודים בעקבה שהופיעו לפני שיח׳ המקום עקירת יהודי תימן לישראל בקום המדינה ולפני כן ,לא
והודיעו כי העמידו להם כמנהיג את ״סאלם בן סאלם ח׳לף, התעוררו העולים לספר על חייהם בכפרים ואנו חסרים
שינהל כל ענייניהם ותביעותיהם״ מאחר שהם ״ניערו
חוצנם ממנהיגות בני אלעצבה ואסרו עליהם להתערב חוליה זו בתולדות יהודי תימן.
בענייניהם״ .מנהיג היהודים שבכפר היה ממונה על גביית יוצאת דופן מבחינה זו היא העיירה אלקאבל הסמוכה
מס גולגולת ומסים אחרים בשביל השלטונות וגם על לצנעא .בזכות המגע שהיה לתושביה עם יהדות הבירה,
עניינים פנימיים :הנהגת בית־הכנסת ,כפיית משמעת דתית פזורות עליה כמה ידיעות בספרות העבר .אולם אירע לאותו
מקום נס .בראשם של יהודי אלקאבל עמדה משפחת ח׳לף
והשגחה על בית המטבחיים וההקדשות. והאחרון בהם היה סאלם ח׳לף .בנו שלמה שעלה לארץ
במאה ה״ 18סבלו יהודי צנעא מגזירות ורדיפות ומנטל בראשית ימי המדינה הביא עמו עשרים־וחמישה מסמכים
מסים כבד ,וכמה משפחות משם השתקעו בקרית אלקאבל רבי ערך על חיי היהודים במקום .בזכותו ובזכות בנו יוסף
הסמוכה .הם התיישבו במקום זה לא רק בגלל קירבתו ששמרם יכולים אנו לגבש תמונה על חיי היהודים בכפר
לצנעא ,אלא בעיקר בגלל מעמדו המדיני ,שכן העיירה לא
היתה כפופה לשלטון המרכזי בצנעא ויד הרודפים לא ב״ 300השנים האחרונות.
אלקאבל שוכנת כ״ 15קילומטר צפונית־מערבית לצנעא,
השיגה אותה שם. מהלך ארבע שעות לערך .היהודים התרכזו בחלק מן
המתיישבים החדשים היו משמנה וסלתה של צנעא היישוב שכונה ״עקבה״ על שם דרך החתחתים במעלה ההר
היהודית :רבנים ,פרנסים ונכבדים שנשאו באחריות שהובילה לשכונת היהודים .יעקב ספיר ,איש ירושלים
הקהילה בפני השליטים .שני המחנות היו עוינים ולוחמים שביקר בתימן כשליח ארץ־ישראל ,מתאר אותה בשנת
זה בזה .בשנת תרי׳׳ט ,1859 ,נוקב יעקב ספיר במספר של
שבעים בתי אבות מצנעא ,שקבעו ישיבתם במקום ,לבד 1859כ״עיר גדולה״ ששביליה סלעיים ,עקלקלים ומלאי
חתחתים .בספרו ״מסע תימן״ הוא גילה דמיון רב בינה
משפחה לבין העיר חברון וכתב :״והיא בקרן שמן מאד ,שדי
תבואות ,כרמי חמד וכל פרי עץ .גנות ירק וזרעונים ,גולות
A1
מים עילית ותחתית ,ורוח צח מעל כל שפאים״.
שמואל יבנאלי ,שעשה בתימן בשנים 1912-1911
בשליחות המשרד הארצישראלי ,תיאר בפנקסו :״הדרך
מצנעא לקריה מישור ומסביב הרים כהרי יהודה .הארץ -
חלק ממנה מכוסה אבני חצץ והחלק הטוב מעובד חטה ,על־
פי־רוב בבקעות וכן גנים כרמים ,שקדים משמש ,תפוחים,
למונים ...הרבה בתים חרבים ,בעליהם עלו ארצה לפני
30-20שנה או מתו )ברעב שעבר כמה שנים לפני כן
בתימן( או עברו לצנעא .אנשי המקום מהם קדרים ,אורגים
טליתות שחורות ,צורפים ,סנדרלים ,סוחרים .שדות -
לאחד ,פרות לאחדים ,כרמים אחד״שניים .היה שדה ליהודי
שמכר לגוי״.
היישוב היהודי במקום הוא קדום ,המסמכים מוסרים לנו
על אירועים במשך כ־ 300שנה .בעיירה היו שני בתי״כנסת
שבהם התפללו בנוסח התימני מדורות ,הוא ה״בלדי״,
ו״חדר״ לילדים .בשנת 1933למדו בו כ־ 30ילדים .בעיירה
היו שלוש מקוואות .מפתחותיהם הופקדו בידי השכנים וכל
מי שביקש לטבול ,היה נוטל מהם את המפתחות .בשיפוט
היו בני העיירה כפופים לבית־דין של צנעא ולשיח׳ המוסל
מי של המקום .המלאכות בעיירה נתייחדו במשפחות: