Page 18 - etmol 24
P. 18

‫לאירופה ומשם הזעיק את מורגנטאו‬                   ‫אברהם )״אייבי״(‪ ,‬שהיה אז בן ‪ ,10‬״זרקו‬  ‫מסדרון לכמה דקות ולחשוב על שם‬
‫באיסטנבול‪ .‬העניין הגיע עד ל״חלונות‬               ‫אותנו השייטים הערבים מהאניה לסירות‬     ‫מתאים‪ .‬בעוד הוא מהרהר נפל מבטו‬
‫הגבוהים״ וחסן‪-‬בק קיבל מברק שעליו‬                 ‫שלהם כאילו היינו שקי תפוחי‪-‬אדמה‪.‬‬       ‫על שלט גדול של חברה לייצור משק­‬
‫להתיר לוילסון )שלעתים נחשב לקרובו‬                ‫אחר‪-‬כך העמסנו את כל החפצים ש­‬          ‫אות חריפים — ״וילסון ויסקי״ — מ­‬
‫של נשיא ארצות‪-‬הברית בעת ההיא‪ ,‬שגם‬                ‫הבאנו על חמישה גמלים‪ ,‬והלכנו אחרי­‬     ‫עברו השני של הרחוב‪ .‬שתי דקות ל­‬
‫הוא נקרא בשם זה( לחזור לביתו בתל‪-‬‬                ‫הם ברגל עד לבית שהכין לנו אבא‪.‬‬         ‫אחר מכן אישר השופט את השם החדש‬
                                                 ‫החול הגיע עד הברכיים‪ ,‬אבל זה היה‬
                                          ‫אביב‪.‬‬  ‫כאין וכאפס לעומת מה שציפה לנו ב‪-‬‬                                            ‫— וילסון‪.‬‬
                                                 ‫תל‪-‬אביב‪ :‬חדר קטן יאחד‪ ,‬בגודל של‬
‫ב‪ ,1917-‬לאחר שהכריזה ארה״ב מלח­‬                                                         ‫שמואל וילסון היה לא רק קבלן מצליח‪.‬‬
‫מה על גרמניה‪ ,‬גורש בידי התורכים‬                        ‫‪ 3 x 3‬מטר — לשמונה נפשות״‪.‬‬       ‫הוא היה גם ״ציוני שרוף״‪ ,‬שאמריקה‬
‫עם שאר תושבי תל‪-‬אביב‪ .‬וכשחזר כ־‬                                                         ‫הגדולה היתה לו רק בבחינת תחנת‬
‫שנה‪-‬וחצי לאחר‪-‬מכן‪ ,‬נכנס במרץ מחו­‬                ‫שנתיים התגוררה המשפחה בתנאים‬           ‫מעבר בדרכו לארץ‪-‬ישראל‪ .‬ב‪,1909-‬‬
‫דש לענף הבניה‪ .‬זמן קצר אחר‪-‬כך‬                    ‫קשים‪ .‬שמואל וילסון חזר והבטיח ל­‬       ‫שנת ייסודה של ״אחוזת‪-‬בית״‪ ,‬הגיעו‬
‫הצטרף אליו בנו אברהם שהשתחרר‬                     ‫אשתו ולילדיו כי לא ירחק היום והם‬       ‫אליו ידיעות‪ ,‬כי השכונה הנבנית עשויה‬
‫מהגדוד העברי והשניים עסקו בבנייתה‬                ‫ייצאו למרחב‪ .‬והוא קיים את הבטחתו‪.‬‬      ‫לספק תעסוקה לבעל‪-‬מקצוע כדוגמתו‪.‬‬
‫של תל‪-‬אביב‪ .‬תחילה בנה וילסון בתים‬                ‫תוך תקופה קצרה הפך העולה מאמרי­‬        ‫הוא הריץ מכתב לארץ וביקש פרטים‪.‬‬
‫בני קומה אחת‪ ,‬ואחר‪-‬כך בנה בתים דו‪-‬‬               ‫קה לאחת הדמויות האהודות בתל‪-‬אביב‪,‬‬      ‫התשובה שקיבל לא היתה מעודדת‪ .‬מנחם‬
‫קומתיים‪ ,‬ובמשך הזמן החל לבנות גם‬                 ‫נבחר לוועד‪ ,‬והחל לקבל עבודות בניין‪.‬‬    ‫שיינקין‪ ,‬מ״לשכת המודיעין בארץ‪-‬ישר‪-‬‬
‫בתים בני שלוש קומות‪ .‬על ארבע קו­‬                 ‫את הבית הראשון בנה בשביל ד״ר‬           ‫אל״ הסביר לו‪ :‬״רובי הבתים הנבנים‬
                                                 ‫פוחובסקי‪ .‬כשראו התושבים כי הוא‬         ‫בארץ‪-‬ישראל המה של ערבים ואין כלל‬
         ‫מות ויותר עדיין לא חלמו אז‪.‬‬             ‫בונה בתים יפים ובזול‪ ,‬פנו אליו רבים‪.‬‬   ‫לחשוב שקבלן הבא לארץ‪-‬ישראל והוא‬
                                                 ‫וילסון החל בפרסומת בנוסח אמריקה‪,‬‬       ‫חדש על המקום‪ ,‬יוכל לקבל עבודת ה­‬
‫למעלה מ‪ 20-‬שנים היה וילסון קבלן‬                  ‫כינה עצמו ״קבלן אמריקאי״ ופירסם‬        ‫בניה אצל אלו הבונים‪ .‬הרבה בתים‬
‫בתל‪-‬אביב ובנה כ‪ 200-‬בתים‪ ,‬ביניהם‬                 ‫מודעות גדולות בעתוני הימים ההם בהן‬     ‫נבנים גם על‪-‬ידי יהודים‪ ,‬אבל לרוב‬
‫את בתיהם של ״טובי העיר״‪ ,‬את ה­‬                   ‫הציע את שירותיו‪ .‬כשנערכה ברחובות‬       ‫הם בונים בעצמם ואינם מוסרים את‬
‫בניין הראשון של ״לודז׳יה״ ברחוב נח­‬              ‫התערוכה השנתית של הישגי הישוב ה­‬       ‫העבודה לקבלנים״‪ .‬בהמשך הציע לו‬
‫מני של היום; את אולם ״אוהל שם״‪.‬‬                  ‫יהודי‪ ,‬הקים ביתן מיוחד ובו חידוש‪:‬‬      ‫שיינקין שינסה את מזלו בירושלים‪,‬‬
‫בתים רבים ברחוב מונטיפיורי‪ ,‬וגם את‬               ‫תצלומים גדולים של הבתים שבנה‪ .‬היו‬      ‫אלא שגם שם קיימות בעיות‪ ,‬והטוב‬
‫בית‪-‬הכנסת הגדול ברחוב אלנבי‪ .‬ב‪-‬‬                  ‫שכעסו עליו על שצירף גם תצלומים של‬      ‫ביותר יהיה ״אם אפשר לו לקבל על‬
‫״עבודת קודש״ זו שימש כמשגיח כללי‬                 ‫בתים מטים‪-‬לנפול וציין לידם‪ :‬״בתים‬      ‫עצמו להיות מן ההתחלה פועל‪ ,‬שיעבוד‬
‫על העבודה‪ ,‬שלא על מנת לקבל פרס‪.‬‬                                                         ‫אצל אחרים‪ ,‬אולי יכיר את התנאים‬
                                                           ‫שנבנו לפני בואי לתל‪-‬אביב״‪.‬‬   ‫במשך הזמן ויוכל לחשוב גם על‪-‬דבר‬
          ‫ושוב תנורים‬
                                                 ‫הוא חידש הרבה בבניה‪ .‬יום אחד‬                                   ‫קבלנות אצל אחרים״‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1932‬בהיותו בן למעלה מ­‬                    ‫החליט‪ ,‬כי החלונות המורכבים בבתים‬
‫ששים‪ ,‬החליט לפרוש‪ .‬הוא עבר להת­‬                  ‫בארץ אינם מתאימים לתפקידם‪ .‬תחילה‬       ‫וילסון לא נבהל‪ .‬הוא החליט לעלות‬
‫גורר בראשון‪-‬לציון‪ ,‬ל ‪ T‬אחת מבנותיו‪,‬‬              ‫ניסה לשכנע את הנגרים המקומיים ש­‬       ‫לארץ ולעבוד בה כקבלן‪-‬בניין‪ .‬נטל‬
‫והפך לאזרח מכובד של המושבה ה­‬                    ‫יעשו חלונות ״כמו באמריקה״‪ .‬כשלא‬        ‫את אשתו וששת ילדיו ונסע לניו‪-‬יורק‪.‬‬
‫דרומית‪ .‬בתקופת מלחמת העולם ה­‬                    ‫הצליח במסע השכנוע‪ ,‬נעלם לחודשים‬        ‫תוך כדי המתנה לספינה השתבשו ה­‬
‫שניה חזר למלאכת נעוריו‪ :‬הקמת תנו­‬                ‫מספר‪ .‬כשחזר‪ ,‬התברר‪ ,‬כי נסע לאמרי­‬      ‫תוכניות‪ .‬אשתו פגשה אשה אחת ש‪-‬‬
‫רים‪ .‬למרות שזה מכבר חגג את יום‬                                                          ‫״יררה״ מהארץ וסיפרה עליה סיפורי‬
‫הולדתו השבעים‪ ,‬הזמינו אותו הבריטים‬                  ‫קה כדי להביא את דגם החלון הרצוי‪.‬‬    ‫זוועה — שממה‪ ,‬מחלות‪ ,‬נחשים מסתו­‬
‫להקים את כל התנורים שחיממו את ה­‬                                                        ‫בבים בבתים‪ .‬בשתי מלים‪ :‬ארץ למטו‪-‬‬
‫צריפים הצבאיים במחנה צריפין‪ .‬כן בנה‬                        ‫דגל אמריקאי‬                  ‫רפים‪ .‬התוצאה — ״סם‪ ,‬אני לא נו­‬
‫בראשון‪-‬לציון‪ ,‬במו ידיו‪ ,‬בית קטן ל­‬                                                      ‫סעת!״ הכריזה גברת וילסון באוזני בע­‬
                                                 ‫ב‪ 1914-‬כבר היה לוילסון בית גדול‬        ‫לה‪ .‬שמואל וילסון לא נבהל‪ .‬הוא הבטיח‬
                  ‫עצמו‪ .‬אז היה בן ‪ 77‬שנה‪.‬‬        ‫משלו והוא נהג להזמין אליו את אורחיה‬    ‫לאשתו ולילדיו הרבים אמצעי‪-‬מחיה ב‪-‬‬
                                                 ‫החשובים של תל‪-‬אביב‪ .‬אחד מהם היה‬        ‫ניו‪-‬יורק ונסע לבדו לארץ‪-‬ישראל‪ .‬״אב­‬
‫בני משפחתו מעידים עליו‪ ,‬כי היום‬                  ‫הנרי מורגנטאו )האב(‪ ,‬שגריר ארצות‪-‬‬      ‫דוק שם את התנאים‪ ,‬אכין לכם בית‪,‬‬
‫המאושר ביותר בחייו היה יום הקמת‬                  ‫הברית בתורכיה‪ ,‬שביקר אז בארץ‪ ,‬ושמח‬     ‫ואביא את כולכם לשם״‪ ,‬אמר לבני‬
‫המדינה‪ .‬הזקן בן ה‪ ,78-‬שראה עצמו‬                  ‫לראות כי אזרח מדינתו עושה חיל ב­‬
‫כאחד ממקימיה‪ ,‬התוודה כי לא האמין‪,‬‬                ‫עיר הנבנית‪ .‬ארבעה חודשים לאחר מכן‬                                             ‫משפחתו‪.‬‬
‫כשבא לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬כי יבנה בתים רבים‬               ‫פרצה מלחמת העולם הראשונה ואזרחותו‬
‫כל‪-‬כך וכי יזכה לראות בהקמתה של‬                   ‫האמריקאית של וילסון סייעה רבות לבני‬                ‫אין נחשים‬
                                                 ‫תל‪-‬אביב‪ .‬ארצות‪-‬הברית היתה נייטר­‬
                                ‫מדינה יהודית‪.‬‬    ‫לית בראשית המלחמה‪ ,‬וביתו של ויל‪-‬‬       ‫בארץ פגש חבר ותיק מימי ביאליסטוק‪,‬‬
                                                 ‫סון‪ ,‬שעליו הונף דרך‪-‬קבע הדגל ה­‬        ‫טפר שמו‪ ,‬שעבד בבניין בנס‪-‬ציונה ו­‬
‫הוא זכה לחיות במדינת ישראל עוד‬                   ‫אמריקאי‪ ,‬היה ״מחוץ לתחום״ למשטרה‬       ‫ברחובות‪ .‬השניים נכנסו לעסקי שיפוץ‬
‫שנים רבות‪ .‬כשנפטר ב‪ ,1962-‬היה בן‬                 ‫התורכית העויינת‪ .‬יתר‪-‬על‪-‬כן‪ ,‬כשגורשו‬    ‫בתים‪ ,‬ולאחר כמה חודשים עברו לתל‪-‬‬
‫למעלה מ‪ .90-‬כל בניו ובנותיו )להוציא‬              ‫אלפים מתושבי הארץ למצרים‪ .‬הצטרף‬        ‫אביב‪ ,‬העיר החדשה‪ ,‬שסיפקה עבודת‪-‬‬
                                                 ‫אליהם וילסון ה״אמריקאי״ כמלווה‪ .‬ארבע‬   ‫בניין בשפע‪ .‬סם כתב לאשתו על הצל­‬
   ‫אחד( ובני משפחותיהם חיים בארץ‪.‬‬                ‫פעמים הפליג למצרים‪ ,‬וכשחזר בפעם ה­‬     ‫חתו והבטיח לה‪ ,‬כי אין שחר לסיפורי‬
                                                 ‫אחרונה החליט חסן‪-‬בק‪ ,‬מושלה של יפו‪,‬‬     ‫הזוועה ששמעה‪ .‬שלושה חודשים לאחר‬
‫בנו אייבי מבקש להדגיש קו חשוב‬                    ‫להיפטר ממנו בדרך מקורית‪ :‬הוא אסר‬       ‫מכן היתה המשפחה בדרכה לארץ‪ .‬״כ­‬
‫באופיו של אביו‪ :‬יחסו הבלתי‪-‬רגיל ל­‬               ‫עליו לרדת לחוף‪ .‬וילסון הוכרח לנסוע‬     ‫שהגענו ליפו״‪ ,‬נזכר בנו של שמואל‪,‬‬
‫פועליו‪ .‬הוא העסיק פועלים רבים‪ ,‬במשך‬
‫עשרות שנים‪ ,‬והיחסים ההדדיים היו טו­‬
‫בים‪ .‬הכל ידעו שאצל וילסון טוב לע­‬
‫בוד‪ .‬והבן מדגיש בגאווה‪ :‬אצל אבי‬

                  ‫לא היתה אף פעם שביתה‪.‬‬

                                                                                        ‫‪18‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23