Page 245 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 245
קומראן והנצרות הקדומה
כד) ,ושהוא סירב להתייחס לאישה 'יוונית ,שהייתה סורית־פניקית במוצאה' (מרקוס
ז ,כו; 'כנענית' לפי מתי טו ,כב) והשווה אותה לכלבה ,יש להניח שלייחוס הייתה
חשיבות רבה בעיניו ,הנחה העולה כמובן בקנה אחד עם הנטייה של תלמידיו לראות
בו בן דוד ,טענה ייחוסית ספציפית לגמרי (שלא כמו הכינוי 'בן אלוהים').
• התורה :אם בדרשה על ההר הטעים ישו שהוא לא בא לשנות אפילו פרט קטן ביותר
בתורה (מתי ה ,יז–יט) ,ואם נאמר שאחרי ריפוי על־טבעי מצרעת הוא דרש מן
הנרפאים ללכת להיראות לכוהן כאמור בתורה (לוקס יז ,יד; השוו :ויקרא יג–יד),
הרי יש להניח שראה את התורה המעשית כמחייבת ,ושלפעמים אף החמיר בהשוואה
לעמדות מֵקלות של אחרים (כך לדוגמה בעניין גירושין [מרקוס י ,א–י]).
לכאורה הייתה אפוא דתו של ישו רחוקה מדתו של פאולוס כרחוק מזרח ממערב ,פשוטו
כמשמעו .ואמנם מסקנה כזאת רצויה מאוד ליהודים רבים ,כי היא מעניקה יתרון בתחרות הבין־
דתית :ככל שעמוקה התהום בין פאולוס לישו ,כך אפשר להפוך את ישו ל'אחד משלנו' ולהותיר
את הנצרות מנותקת ממי שאמור להיות במרכזה .אך מבחינה היסטורית קשה להניח שפאולוס
השתלט על דת שהתפתחה מסביב לדמותו של ישו ושינה אותה באופן רדיקלי ביותר מבלי שהיו
גרעינים לכך כבר אצל ישו ותלמידיו .לכן יש להביא בחשבון גם את החומר הרב במסורות על
ישו המטה את הכף לכיוון האחר; לא סביר שהכול הומצא והושתל ללא כל יסוד.
• הארץ :אם מוצאים בדברי ישו ביקורת על בית המקדש ,מוקד התפיסה הטריטוריאלית,
כפי שנוהל בימיו (מתי כא ,יב–יג) וביקורת הממתנת את ערכם של קרבנות (שם
יב ,ז) ,ואם מוצאים שהואשם שאיים להרוס את בית המקדש (שם כו ,ס–סא) ושגם
מאמיניו אחריו הואשמו שבישרו שהוא יעשה כן (מעשי השליחים ו ,יד) ,הרי יש
להניח שישו הסתייג במידה מסוימת מן ההנחה שהמקדש הוא ממש 'ביתו' של ה',
גם אם הוא אמור להיות כזה .עמדה כזו גם צפויה מאוד אצל יהודי גלילי ,שלא גדל
ב ִצלו של היכל ולא יכול היה להרבות להשתתף בעבודת הקרבנות ,ואף על פי כן
רצה ,כמובן ,להאמין שה' קרוב גם אליו .מכאן נבין גם את אהבת ישו לביטוי 'אבי
שבשמים' .אך ככל שה' בשמים ,כך הוא קשור פחות למקום מסוים .כך שביחס
לדברי פאולוס על הקהילה כמקדש (האיגרת השנייה אל הקורינתים ו ,טז) ,שהבאתי
לעיל ,אפשר להוסיף כאן שאין לדחות על הסף כאנכרוניזם את טענת הבשורה על פי
יוחנן כי ישו דיבר על עצמו כעל מקדש (יוחנן א ,נא [השוו :בראשית כח ,יב ,יז ,כב];
ב ,כא) ,כלומר כמושב הקדושה ,ואף ייחל ליום שלא יעבדו עוד את ה' בירושלים או
בהר גריזים ,אלא רק 'ברוח ובאמת' (שם ד ,כג–כד).
• העם :אם סיפרו על ישו שדיבר בזכות שומרונים (כגון :לוקס י ,כה–לז; יוחנן ד ,ז–כו)
אף שהגדיר אותם כ'בני עם זר' (לוקס יז ,יח) ,שנכנע להפצרותיה של האישה הסורית
שנזכרה לעיל (מרקוס ז ,כט; מתי טו ,כח) ,שהדגיש שהאחווה החשובה היא זאת של
הרוח ולא של הבשר (מרקוס ג ,לה) ,ושנהנה לטעון שהמשיח לא יהיה דווקא מבני
דוד (לוקס כ ,מא–מד) ,הרי יש להניח שהדברים האלה אכן מעידים עדות היסטורית
על התלבטות והסתייגות מצדו באשר למשמעות של ייחוס משפחתי20.
20לדיון מאוזן בשניות של ישו ,בין מעשה יהודי לתאוריה אוניוורסלית ,ראוJ. Jeremias, Jesus’ Promise to :
621 the Nations, London 1981
