Page 255 - josephus volume one

‫נעם ורד‬

‫ליוחנן כהן גדול לאל עליון'‪ .‬המסורת הנידונה בערך זה מייחסת לו מעין נבואה‪ ,‬לאחר שהנבואה‬
‫הרשמית פסקה מישראל‪ .‬עם זה מצויות בדברי חכמים‪ ,‬במקורות מאוחרים יותר‪ ,‬גם כמה הסתייגויות‬
‫מדמותו וממעשיו‪ .‬בירושלמי התפרשו מקצת תקנותיו לגנאי‪ ,‬ובבבלי מספרת הברייתא כי 'יוחנן כהן‬

‫גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי'‪ .‬‬
‫המסורת הנידונה בערך זה נוגעת לכיבוש העיר סמריה־שומרון בידי יוחנן בשנת ‪ 107‬לפה"ס‪ .‬ניצחון‬
‫זה אירע לאחר מצור ארוך משום שלעזרת העיר בא השליט הסלווקי אנטיוכוס התשיעי קיזיקנוס ('וקראו‬
‫לעזרה את אנטיוכוס קיזיקנוס‪ .‬הלה בא ברצון לעזרתם אולם נחל מפלה מידי אנשי אריסטובולוס‪,'...‬‬
‫קדמ' יג ‪ )277‬וכן השליט התלמי תלמי לאתירוס‪ ,‬בן המלכה המצרית קלאופטרה השלישית (שם ‪.)278‬‬

‫תוכנה של האגדה‬

‫לפנינו מסורת המתארת מעשה נסים שאירע ליוחנן הורקנוס‪ .‬בהיותו במקדש שמע בת קול שבישרה כי‬
‫בניו ניצחו במלחמה‪ ,‬ולאחר זמן התברר שהבנים אכן ניצחו בדיוק ביום ובשעה שבהם שמע את הבשורה‪.‬‬
‫מתוך רצף סיפורו של יוספוס ברור שהמדובר בבניו של הורקנוס הראשון‪ ,‬אנטיגונוס ואריסטובולוס‪,‬‬

‫שנלחמו עם אנטיוכוס קיזיקנוס בעיר שומרון (קדמ' יג ‪.)282 ,279-277‬‬
‫בדומה לאגדת המפגש של הכוהן הגדול עם אלכסנדר מוקדון ובדומה לסיפור הניצחון על ניקנור‪ ,‬גם‬
‫סיפור זה משתייך לסוגה הכוהנית של אגדות מקדש‪ .‬גם כאן אנו פוגשים כוהן גדול נערץ בשעת צרה‬
‫לאומית‪ ,‬ובניו הם האחראים לניצחון במלחמה‪ .‬ואולם בשורת הניצחון נמסרת במקדש ולא בשדה הקרב‪,‬‬
‫והמוסר אותה הוא הכוהן המשרת בקודש ולא הלוחמים‪ .‬כך מעמת סיפור זה את הזירה החיצונית‪,‬‬
‫המדינית־הצבאית‪ ,‬עם המקדש המייצג את הספרה המ ָטפיזית של היחסים בין אלוהי ישראל לעמו‪ .‬גם‬
‫כאן דמותו של הכוהן הגדול אורגת יחד את שתי ההתרחשויות‪ ,‬שכן הוא המתווך ‪ -‬באמצעות עבודת‬
‫הקטורת המקודשת והטעונה ‪ -‬בין ישראל לאלוהיו‪ ,‬ויחד עם זה הוא מעורב‪ ,‬באמצעות בניו‪ ,‬גם‬
‫בהתרחשות הצבאית‪ .‬גם כאן ברור שהמסר של האגדה הוא‪ ,‬שהדרמה הא ִמתית מתחוללת לא בשדה‬
‫הקרב כי אם במקדש‪ ,‬והגיבור האמתי אינו מפקד הצבא החשמונאי אלא משרת האל והנציג של עמו‬

‫הנבחר‪ ,‬הלוא הוא הכוהן הגדול‪ .‬‬
‫בצד המסר הפרטיקולרי היהודי‪ ,‬אגדה זו מייצגת גם טופוס אוניברסלי מוכר בספרות התקופה‪ ,‬כפי‬
‫שהראה שאול ליברמן‪ .‬היסטוריונים רומים סיפרו מעשים דומים על אדם שחזה ממרחקים‪ ,‬בעיני רוחו‪,‬‬

‫סכוליון פ למגילת תענית‪ ,‬ג' בתשרי‪ .‬ראו נעם‪ ,‬מגילת תענית‪ ,‬עמ' ‪ ;238-235 ,94‬בבלי‪ ,‬ראש השנה יח ע"ב‪.‬‬ ‫‪1 5‬‬
‫ירושלמי‪ ,‬מעשר שני ה‪ ,‬ט (נו ע"ד)‪ ,‬עמ' ‪ ;310‬סוטה ט‪ ,‬י(ב)[א] (כד ע"א)‪ ,‬עמ' ‪.948‬‬ ‫‪1 6‬‬
‫‪1 7‬‬
‫גם מסורת בבלית אחרת מייחסת ליוחנן כוהן גדול כהונה בת שמונים שנה (בבלי‪ ,‬יומא ט ע"א)‪ ,‬ושם בנימה חיובית‪ .‬עוד‬
‫על מסורת זו ראו בן שחר‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬עמ' ‪.238‬‬ ‫‪1 8‬‬

‫בבלי‪ ,‬ברכות כט ע"א‪ .‬לדעת אלון‪ ,‬מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,33‬הערה ‪ ,22‬מדובר בברייתא מאוחרת‪ ,‬בתר־תנאית‪ .‬על הלבטים‬ ‫‪ 19‬‬
‫בזהותם של ינאי ויוחנן בסוגיה זו ראו להלן‪ ,‬הערך הקרע עם הפרושים‪.‬‬ ‫‪ 20‬‬
‫‪2 1‬‬
‫אף שבמלחמת גרס יוספוס‪ ,‬בטעות כנראה‪ ,‬שהמדובר באנטיוכוס השמיני אספנדיוס‪.‬‬ ‫‪ 22‬‬
‫לפי יוספוס‪ ,‬סעיף ‪ .282‬ראו שמות ל‪ ;38-34 ,‬ויקרא י ‪ ;5-1‬טז ‪ ;13-12‬במדבר טז ‪ ;38 ,17-16‬יז ‪.13-11 ,5-2‬‬

‫ראו מבוא‪ ,‬ו‪.2‬‬
‫ליברמן‪ ,‬תוספתא כפשוטה‪ ,‬ח‪ ,‬עמ' ‪ .990-989 ,739‬על קולות מן השמים בעולם היווני והרומי ראו גם מראי המקום אצל‬

‫ברנד‪ ,‬תנורו של עכנאי‪ ,‬עמ' ‪ ,438‬הערה ‪.4‬‬

‫‪244‬‬