Page 263 - josephus volume one
P. 263
נעם ורד
המייחסות לכוהנים שיירים אחרונים של סגולת הנבואה .לעומת זאת ,ניכר ששני הסיפורים הראשונים,
על בנות הקול של יבנה ויריחו ,מבטאים שלב התפתחות משני' ,רבני' .ההתרחשות הועתקה אחר כבוד
אל עולמם של חכמים .הקול השמימי קיבל מינוח קבוע ' -בת קול' ,אבל תוכנו אינו אלא צל חיוור של
המקור .אין הוא מבשר עוד ישועה לאומית דרמטית ,אלא את מעלתו הרוחנית של חכם .באופן אירוני,
כל תכליתה של בת הקול לבשר שתם עידן הנבואה ,שכן הדור אינו ראוי לה ,ומכאן ואילך הט אוזנך
ושמע דברי חכמים.
עם זה ,נראה שגם שני הסיפורים העתיקים של יוחנן ושל שמעון עשויים שכבות נבדלות ,וזוקקים
כשלעצמם קילוף נוסף .בעוד הסיפורים עצמם מסופרים בעברית ,הרי ה'דבר' ששמעו הגיבורים מנוסח
בארמית .עורך אלמוני של מעשה שמעון בתוספתא ייחס הבדל זה לטיבו המסתורי של הקול השמימי,
שנטה לדבר ארמית דווקא' :ובלשון ארמי שמע' .גם סוגיית הבבלי הסיקה שדרכן של בנות קול ,להבדיל
ממלאכי השרת ,לדבר ארמית .ואולם נראה יותר שהדברים המיוחסים ל'דבר' נאמרים בארמית לא
משום ייחוסם הספרותי למקור שמימי ,אלא פשוט מפני שמקורם הראשון הוא בהקשר נפרד ,שלשונו
הייתה ארמית .לאחר ששולבו ציטוטים ממקור נעלם זה בשני הסיפורים ,נהפכה הארמית העתיקה
וה'חגיגית' שלהם לטכסיס ספרותי ,המבחין את הקול המסתורי מקולו היומיומי של המספר.
ראיה להשערה זו אנו מוצאים במגילת תענית ,המצרפת לכל התאריכים הנמנים בה תיאור קצר
בארמית של המאורע האוסר אותו בתענית' :איתוקם תמידא'; 'נפקו בני חקרא מן ירושלם'; 'אחידת
מגדל צר'; 'נטלו דימוסנאי מן ירושלם'; 'עדא ספר גזרתא' ,ורבים כיוצא בהם .והנה המאורע שהתרחש
בכ"ב בשבט מתואר במילים' :בטילת עבידתא דאמיר סנאה לאיתאה להיכלא' .אין ספק ,כפי שהסכימו
כל החוקרים ,שמדובר בביטול גזרת הצלם של קליגולה ,הנרמז גם במקומנו בתוספתא .
אולם ראוי לשים לב שלשון זו מופיעה במגילת תענית בנפרד ,כתיאור ענייני של ההתרחשות .אין היא
מושמת בפיה של בת קול (או 'דבר') ואינה משולבת בסיפורו של שמעון במקדש .מכאן שבראשיתה
תחילית .ראו טל ,המקור ,עמ' .214–210יש להעיר כי הצורות 'נצחון'' ,אזלון' ,בנו"ן סופית בצורת עבר נסתרים בגזרת 63
השלמים (להבדיל מפעלי ל"י) ,כפי שהן מופיעות בכתב יד וינה של התוספתא ,אופייניות לארמית הגלילית המאוחרת 6 4
וכן ללשון יומיומית ,ולא לארמית הבינונית וללשון ספרותית (קוטשר ,מחקרים ,עמ' נ ,הערה ;59טל ,רבדים ,בעיקר עמ'
;172-171 ,167יהלום וסוקולוף ,מערבא ,עמ' ,)64-54אולם תופעה זו היא ייחודית לכתב יד וינה ,הנוטה לכתיבים ארץ־ 65
ישראליים (ראו ברוורמן ,תוספתא ,בעיקר עמ' ,161והספרות שצוינה במאמר) ואינה מתקיימת בעדי הנוסח האחרים 66
של התוספתא וגם לא במקבילות לנוסחיהן ,כעולה מן הטבלה לעיל (ואכן כבר העיר גוסטב דלמן על היעדרה בצורות 67
העתיקות כלשון בת הקול שלנו בירושלמי :נצחו ,אגחו [דלמן ,דקדוק ,עמ' .)]254תודתי נתונה לאחי ,פרופ' יואל אליצור, 6 8
6 9
ולפרופ' נועם מזרחי על סיועם. 7 0
דינור ,קטעים ,עמ' ,142סבר שסיפור יוחנן כוהן גדול נלקח מספר ימיו של יוחנן הורקנוס ,הנזכר במק"א (טז .)24
בבלי ,סוטה לג ע"א .הברייתא שלנו כולה משולבת בסוגיה זו כדי להקשות על הסברה ש'אין מלאכי השרת מכירין בלשון
ארמי' .התירוץ התלמודי הוא שבת קול שונה ממלאך ,שהרי 'לאשמועי עבידא' (רש"י' :עשויה להשמיע' ,כלומר תפקידה
להיות מובנת לנמעניה) .התלמוד מציע גם לזהותה עם מלאך מומחה בלשונות רבות.
בעקבות ליברמן ,וראו לעיל ,הערה .62
ראו נעם ,מגילת תענית ,בעיקר עמ' .22-19
הציטוטים ממגילת תענית ,עמ' .45-43לחילופי נוסח ראו שם.
שם ,עמ' .46
שם ,עמ' .290-283ראו גם הערך צלם בהיכל.
ראוי לציין שהמעשה בשמעון הצדיק במקדש אכן שולב בסכוליון ,ובאחת ממהדורותיו נזכרת גם לשונה של בת הקול
252
