Page 107 - להפוך לבולגרים / קונפורטי
P. 107

‫הלאום נתידמל המפריימא במעבר  ׀   ‪103‬‬

‫את חובתם לצבא ולמדינה‪ .‬השתתפותם הנלהבת של יהודי בולגריה במאמץ‬
‫המלחמתי מוססה את תחושת הזרות והמריצה את חברי 'הוועדה הקבועה'‬

                             ‫ליישם את החלטות כנס נציגי ועדי הקהילות‪.‬‬

         ‫פריצת הדרך שהובילה לבחירת רב ראשי ממרכז אירופה‬

‫ב־‪ 1886‬הורו השלטונות בסופיה על בחירות לוועד קהילה משותף לכל ארבעת‬
‫בתי הכנסת בעיר‪ ,‬וכן לוועד בתי ספר משותף‪ .‬נקבע שהוועדים הנבחרים‬
‫יכהנו שלוש שנים‪ .‬עד אז נהגו לפי תקנון מ־‪ ,1880‬שקבע כי בכל שנה תבחר‬
‫אספת הנוטבלים ועד בכל בית כנסת‪ .‬ממשלת בולגריה נקטה את הצעד כדי‬
‫שהוועד המרכזי ישתף פעולה עם הרשויות בהריסת השכונה היהודית שבמרכז‬
‫העיר‪ ,‬יסייע בהעברתה לפרברים — ובכך יירתם למאמץ למימוש תוכנית‬
‫הפיתוח של סופיה והפיכתה לעיר בירה אירופית‪ .‬לוועד הקהילה המשותף‬
‫נבחרו כיו"ר מורדוצ'ו (מרדכי) יצחק ת'גר‪ ,‬וכסגנו — אברהם דוויצ'ון לוי‪.‬‬
‫חברים נוספים בו היו נסים שמואל פרחי ואברהם בן דוד (קונורטאצ'י)‪ ,‬כולם‬
‫נוטבלים אמידים‪ .‬לאחר הבחירות התפטר תג'ר מסיבות אישיות‪ ,‬והחליף אותו‬
‫סגנו אברהם דוויצ'ון לוי ששימש גם כיו"ר הוועדה הקבועה ליישום החלטת‬

                                                ‫כנס נציגי ועדי הקהילות‪84.‬‬
‫שיתוף הפעולה עם הרשויות בהעברת השכונה היהודית לפרוורים החדשים‬
‫הקל על לוי לפנות לשר החוץ והדתות צאנוב כדי שיסכים להחלפת הרב‪ .‬אולם‬
‫מימושה של ההחלטה התעכב בשל סירובו של הרב אלמוזנינו להיפרד מהמשרה‬
‫ולהתפטר‪ 85.‬כדי להוריד אותו מכס הרבנות היה על ועד הקהילה להבטיח לו‬
‫קצבת זִקנה קבועה לכל חייו ולהתחייב כי לאחר מותו יקבלו אלמנתו וילדיו‬
‫את מחציתה‪ .‬בספטמבר ‪ 1886‬פרש אפוא הרב ועלה לירושלים‪ .‬זמנית החליף‬
‫אותו הרב פרסיאדוצ'ו בקיש‪ ,‬יליד ‪ ,1826‬שלמד בישיבות סופיה‪ ,‬שימש כאב‬
‫בית הדין בעיר וכחזן בבית הכנסת של הרומניוטים‪ 86.‬בחירת רב חדש משכיל‬
‫ממרכז אירופה התעכבה כעת בגלל אי־היציבות הפוליטית במדינה‪ ,‬לאחר‬

          ‫סילוקו של הנסיך בטנברג וניסיון ההפיכה הצבאית במרס ‪.1887‬‬
‫החיים הפוליטיים בבולגריה החלו להתייצב לאחר בחירתו של הנסיך‬

                                                                    ‫‪ 	84‬תג'ר א'‪ ,‬עמ' ‪.26‬‬
                                                      ‫‪ 	85‬לוי אברהם‪ ,‬זיכרונותיי‪ ,‬עמ' ‪.5‬‬
                                                     ‫‪ 8	 6‬ארדיטי‪ ,‬ראויים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.32-20‬‬
   102   103   104   105   106   107   108   109   110   111   112