Page 110 - להפוך לבולגרים / קונפורטי
P. 110

‫‪  106‬׀  להפוך לבולגרים‬

‫שנים‪ .‬כמו כן הוחלט לבקש מהממשלה לאשר את המינוי‪ .‬לשם כך נדרש דיון‬
‫מיוחד באספה הלאומית מאחר שהמינוי חרג מהמקובל‪ :‬מועמדים למשרות‬
‫ממשלתיות חויבו להתגורר במדינה לפחות שלוש שנים טרם קבלת המינוי‪.‬‬
‫אבל הממשלה אישרה את המינוי פה אחד וקבעה שייכנס לתוקף לאחר שהרב‬
‫יגיש בקשה לאזרחות בולגרית‪ .‬שכרו של הרב מקופת המדינה נקבע ל־‪6,000‬‬
‫לב‪ .‬ב־‪ 2‬בינואר ‪ 1889‬יצאו שני הנוטבלים אברהם דוויצ'ון לוי ופנחס תג'ר‬
‫להקביל את פני הרב בפירוט (‪ ,)Pirot‬עיר בגבול סרביה‪ .‬למוחרת בצוהרים‬

   ‫הגיעו לתחנת הרכבת של סופיה‪ ,‬שם קיבלו את פניהם נכבדי הקהילה‪94.‬‬
‫הקונסיסטוריה בבולגריה נוסדה כמוסד מרכזי שהופקד לטפל בענייני‬
‫היהודים ובראשה הוצב הרב הראשי‪ .‬אומנם ייסודה לא עמד בניגוד לחוקה‬
‫שהבטיחה חופש התארגנות לכול‪ ,‬ובכל זאת נקרא אברהם דוויצ'ון לוי‬
‫לשר הדתות כדי לתת הסברים‪ .‬לוי טען שמאחר שהעביר לשר את תקנון‬
‫הקונסיסטוריה והשר לא הגיב‪ ,‬סבר שהלה הסכים‪ .‬ואכן השר קיבל את ההסבר‬
‫ואיחל הצלחה למוסד החדש‪ .‬זו הייתה הכרה דה פקטו בגוף מרכזי מייצג‬
‫לכלל יהודי בולגריה‪ .‬נקבע שלצידו של הרב הראשי יכהנו חמישה חברים‬

             ‫נבחרים ויחד הם יהוו את הקונסיסטוריה‪ .‬לוי היה אחד מהם‪95.‬‬
‫ואולם‪ ,‬אף על פי שנקבע גוף מנהל מרכזי חדש ליהודי בולגריה‪ ,‬הכנס‬
‫השלישי של נציגי הקהילות לא הגדיר את תפקידי הרב ומועצתו ולא דאג‬
‫לתקציב שיבטיח פעילות תקינה‪ .‬ייתכן שהנציגים סברו שתקנון הקונסיסטוריה‬
‫הצרפתית ומשכורת שהמדינה הקציבה לרב יהיה בהם די הצורך‪ ,‬אך מאוחר‬

                                               ‫יותר התברר שלא כן הדבר‪.‬‬

          ‫קהילת סופיה כמרכז בעל השפעה‬

‫בשנים הראשונות למדינת הלאום הבולגרית בלטה הדומיננטיות של ועד‬
‫קהילת סופיה בהנהגת יהודי בולגריה ובפעולה לטובת הכלל‪ .‬בסוף העשור‬
‫הראשון הפכה מרכזיותו לעובדה‪ .‬סופיה עמדה לשנות את פניה מעיירה‬
‫קטנה לעיר בירה אירופית‪ ,‬והקהילה היהודית שבה — ללב הפועם של החיים‬
‫היהודיים במדינה‪ .‬תוכניות הפיתוח וההתחדשות העירוניות דרשו את פינויה‬

                                                            ‫‪ 	94‬המגיד‪ 17 ,‬בינואר ‪.1889‬‬
                                                      ‫‪ 9	 5‬לוי אברהם‪ ,‬זיכרונותיי‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
   105   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115