Page 146 - מגילות קומראן א

‫טלשיר צפורה‬

‫על מי מריבה <ה>אמר לאביו ולאמו ליד<ע>תיכהו ואת אחיו לוא הכיר ואת בנו לוא ידע כי‬

‫שמר אמרתכה ובריתך ינצר‏ <ויאירו> משפטיך ליעקוב תורתכה לישראל‏ יש<י>ם(ו) קטורה‬
‫באפך וכל<י>ל על מזבחך ברך ‪ ....‬חילו ופעל ידו תרצה מחץ <מתנים> קמו ומשנאו בל‬

‫יקומו‬

‫‏‏[יהושע האפוקריפי‏ ‏‏‪ ]4Q379‬בעת אשר כלה ישוע להלל ולהודות בתהלותוהי ויאמר ארור‬

‫היש אשר יבנה את העיר הזות בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה ואנה <איש> ארור אחד‬

‫לה]יות שניהמה‬ ‫בליעל עומד להיות פ‏[ח י]קוש לעמו ומחתה לכול שכניו ועמד‏ ] מ [‏‬

‫כלי חמס ושבו ובנו את העיר הזות ויצ]יבו לה חומה ומגדלים לעשות לעוז רשע ורעה גדל ‏ה‏‬

‫]בישראל ושערוריה באפרים וביהודה וע]שו חנופה בארץ ונצה גדולה בבני יעקוב ושפכו‬

‫ד‏]ם כמים על חל בת ציון ובחוק‏ ירושלמ‪59‬‬

‫‪ .2‬התפילין והמזוזות‪ ,‬המכילים רק טקסטים קצרים משמות ודברים (גם שירת האזינו ועשרת‬
‫הדיברות)‪ ,‬יש מהם תואמים את נוסח המסורה ויש מהם על דרך הנוסח ההרמוניסטי המורחב‪.‬‬

‫‪ .3‬הפשר הוא סוג ספרותי מיוחד שעיקרו ציטוט כתובים מכתבי הקודש ופירושם על הכת‪.‬‬
‫נשמרו פשרים בעיקר לנביאים‪ :‬ישעיה‪ ,‬חבקוק‪ ,‬הושע‪ ,‬נחום‪ ,‬צפניה ומיכה‪ ,‬אך גם לספרים‬
‫אחרים‪ ,‬כמו לתהלים‪ ,‬לבראשית מט‪ ,‬י ולשמואל ב ז‪ .‬הציטוטים השיטתיים והישירים הם בבחינת‬
‫טקסטים מקראיים ועל כן אפשר ללמוד מהם על הנוסח שהיה בידי בעלי הפשר‪ .‬למשל בחבקוק‬
‫א‪ ,‬יא כתוב בנוסח המסורה‪' :‬אז חלף רוח ויעבֹר ואשם'‪ ,‬והוא מצוטט בפשר חבקוק‪' :‬אז חלף‬
‫רוח ויעבר וישם' (‪ ,1QpHab‬טור ו‪ ,‬שורה ‪ .)9‬והפשר‪' :‬פשר[ו ע]ל מ[ו]שלי הכתיאים אשר בעצת‬
‫בית אשמ[תם] יעבורו איש מלפני רעיהו מושלי[הם ז]ה אחר זה יבואו לשחית את הא[רץ]' (שם‪,‬‬
‫שורות ‪ .)13–10‬בציטוט התחלף 'ואשם'‪ ,‬לשון אשמה‪ ,‬ב'וישם'‪ ,‬לשון שממה‪ .‬לדעת שמריהו‬
‫טלמון בפשר באה לידי ביטוי גם הקריאה של נוסח המסורה 'ואשם' – 'בית אשמתם'‪ ,‬וגם‬
‫הקריאה שבפשר 'וישם' – 'לשחית את הארץ'‪ 60.‬ואף בזה עדות לרבגוניות הנוסח המאפיינת את‬

‫מגילות מדבר יהודה‪.‬‬
‫‪ .4‬ציטוטים מספרות המקרא אפשר למצוא לרוב גם בחיבורים קומראניים שהתבססותם על‬

‫המקרא היא רק עקיפה‪ .‬אזכיר שני חיבורים כאלה‪.‬‬
‫השוואת המובאות במגילת המקדש (‪ )11QTa‬לעדי נוסח המקרא מדגימה היטב את חוסר‬
‫האונים בבדיקת ה ִקרבה הטקסטואלית של הציטוטים בחיבורים קומראניים‪ .‬זו מגילה בעלת‬
‫היקף שמצוטטים בה פסוקים רבים ולעתים קטעים שלמים‪ ,‬בעיקר מספר דברים‪ ,‬כך שאפשר‬
‫היה לצפות שתתקבל תמונה ברורה‪ .‬אך לפי הנתונים שאסף טוב‪ ,‬התוצאות אינן חד־משמעיות‪.‬‬
‫לבד מן הזהירות שחייבים בה מפני החירות שנוהג המחבר במקורותיו‪ ,‬אפשר לדבר רק על‬
‫קרבה מסוימת לנוסח המשתקף מתרגום השבעים‪ ,‬באשר יש גם מקרים רבים שהמגילה הולכת‬
‫יד ביד עם התורה השומרונית נגד תרגום השבעים‪ ,‬או עם נוסח המסורה נגד תרגום השבעים‬
‫והתורה השומרונית גם יחד‪ .‬אולי גם מכאן ניתן ללמוד על רבגוניות הנוסחים בעת ההיא‪ ,‬שהרי‬

‫‪J.M. Allegro, ‘Testimonia’, idem, Qumrân Cave 4, I: 4Q158–4Q186 (DJD, 5), Oxford 1968, 59‬‬ ‫‪134‬‬

‫‪ .pp. 57–59‬על הקטע הלא־מקראי ראו לקמן את מאמרו של ח' אשל‪' ,‬ההיסטוריה של עדת קומראן וההיבט‬
‫ההיסטורי של ספרות הפשרים'‪ ,‬בקובץ זה‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬

‫‪ .S. Talmon, ‘Aspects of the Textual Transmission’, Textus, 4 (1964), pp. 130–131 60‬אפשרות אחרת היא‬
‫שהקריאה 'וישם' אינם אלא 'ויאשם'‪ ,‬בהשמטת האל"ף; ראו‪ :‬ב' ניצן‪ ,‬מגילת פשר חבקוק ממגילות מדבר‬

‫יהודה )‪ ,(1QpHab‬ירושלים תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪.163‬‬