Page 4 - etmol 96
P. 4
מאודסה .טחנת הלוקומוביל השניה היתה כנראה של הקמח של ברגהיים -השתרש בין יהודי ירושלים כהוכחה
הגרמני פרנק במושבה הגרמנית שבעמק הרפאים בירוש לטיב מעולה .לברגהיים היו גם בעיות .הוא היה יהודי
לים .היא החליפה טחנת רוח ,ולפי המסופר נחנכה במועד שהתנצר ועבד תחילה כרוקח בבית״החולים של המיסיון
אחד עם המצאה חדשה שהופעלה בקיטור והובאה לארץ: הבריטי .אחר״כך החל לעסוק גם בעסקי בנקאות .אמנם הוא
הרכבת מיפו לירושלים שנחנכה בשנת .1892מאז ,כמעט היה מומר ,אבל לפי דיני ישראל עדיין היה חייב בכל
כל טחנות הקמח בכפרים או בערים הקטנות הופעלו בלוקו- המצוות היהודיות .היתה לו אדמה ליד תל גזר בשפלה,
מובילים ורק הטחנות העירוניות ,בייחוד הטחנות שמנגנון בכפר אבו־שושה ,והוא היה חייב בכל המצוות התלויות
הטחינה שלהן היה עשוי גלילים ולא ריחיים ,הופעלו בארץ ,כמו תרומה ומעשרות ,שאם לא כן ,היו רבני
במכונות הקיטור המקובלות ,הנייחות. ירושלים אוסרים את השימוש בטחנה שלו.
כאמור ,כל מכונות הקיטור הראשונות שהובאו לארץ הטחנה נמצאה מחוץ לחומות העיר העתיקה ,מול שער
שימשו לטחינת קמח ,וזאת מסיבה פשוטה מאוד :עוד בימי שכם ,ובחצרה היו כמה בורות מים שהשתמשו בהם
קדם היתה מלאכת הטחינה העבודה הקשה ביותר בתהליך להפעלת הדוד של מכונת הקיטור .אלא שמים אלה ,בעיקר
הוצאת לחם מן הארץ .לא במקרה פותח המנוע הראשון של בשנים שחונות ,לא הספיקו והיו שנים לא מעטות שהטחנה
האנושות ,גלגל המים ,כמקור כוח שהחליף ,יחד עם ריחיים שבתה בקיץ בשל חוסר מים .לא היו בארץ מכונאים שיכלו
של חמור ,את עבודת הפרך הלילית של האשה בטחינת לתקן את מכונת הקיטור כשהתקלקלה והמקום הקרוב
ביותר ששם אפשר היה לתקן את המכונה היתה אלכסנדריה
קמח. שבמצרים ,לשם העבירו את חלקי המכונה הצריכים תיקון
רק בתקופה מאוחרת לקראת סוף המאה ה 19-החלו בדרך הים .הדלק ששימש אז את המכונה היו עצים ,בעיקר
להרחיב את השימוש במכונת הקיטור לענפי ייצור אחרים, גדע ושורשים של עצי זית שחדלו לשאת פרי .לא קל היה
כמו במפעליו של הנדיב-הידוע ,הוא הברון רוטשילד,
במושבות :ביקבים שבנה בראשון-לציון ובזכרון-יעקב. להשיגם במידה מספקת ומחירם האמיר כל שנה.
לברון רוטשילד היתה ״חולשה״ לחידושים טכנולוגיים לפי יחיאל מיכל פינס ,עסקן ירושלמי שפירסם מאמרים
והיקב שהקים בראשון-לציון היה בזמן הקמתו השני בעולם על כלבלת הארץ בעתונים העבריים ברוסיה ,היו בארץ
בגודלו וקרוב לוודאי שגם בציודו וברמתו הטכנית )טיב בשנת 1885שש טחנות קיטור .במשך הזמן נמצאו האפש
היינות עצמם שנוצרו ביקבים ,זו בעיה אחרת( .ביקב של רויות לעשות רבים מן התיקונים בירושלים עצמה בכוחם
ראשון-לציון היו מכונות קיטור של מאות כוחות סוס ושם של בעלי המלאכה והפועלים שסיימו את המחלקות למכונ
עסקו לא רק בייצור יין כי-אם פיתחו גם כמה מפעלי לוואי. אות ולמסגרות בבתי-הספר המקצועיים של ״אליאנס״ -
היתה בו סדנה מכנית גדולה ומצוידת בכלי עבודה מן ״חברת כל ישראל חברים״ -שנפתחו בירושלים ,של בית-
החדישים ביותר בעולם באותם ימים ומפעל לייצור חביות הספר שנלר שהקימו הגרמנים בירושלים וכן בסדנתו של
ליין .את המים מהבאר שנחפרה בשביל היקב העלו בכוח
הקיטור וכן הקימו בתחומיו טחנת קמח בכוח הקיטור .גם שטיין ביפו.
שני גילויים חדשניים ביותר ,הראשונים בארץ ,ואולי גם בסופה של המאה ה 19-היו ממערב לירדן 30טחנות
בכל טורקיה היו ביקב זה :מאור חשמל וקו טלפון בין היקב קיטור .ואם ננכה כארבע טחנות שאולי היו בדרום לבנון,
למשרדי הפקידות ,שהותקן ב .1891-גם המזגגה -בית- נמצא כי בארץ-ישראל המערבית היו כ 26-טחנות קיטור.
החרושת לתעשיית בקבוקים שהקים הברון בטנטורה ,שלא בטורקיה של הימים ההם היה זה שיא .בארץ-ישראל היו
החזיק מעמד זמן רב -פעלה בכוח הקיטור וכך גם בית- אז ,על סף שנת ,1900כשליש מכל טחנות הקיטור של
טורקיה ,כולל הטחנות שנמצאו בחלקה האירופי .כמובן,
החרושת למשי בראש-פינה ,שגם הוא לא האריך ימים. פרט זה איננו מעיד על תיעוש מודרני בארץ לעומת ארצות
בשנות השמונים של המאה ה 19-הוכנס לשימוש בארץ
המנד ,שם צרפתי למכשיר מכני שהופעל בכוח סוס או אירופה ,אלא על פיגורה הגדול של הממלכה הטורקית.
פרד ,שבאמצעותו אפשר היה לעשות מלאכות שונות: בסוף שנות השמונים של המאה ה 19-חלה התפתחות
לשאוב מים ,להרים משאות ,להפעיל מכונות דיש או לגרור נוספת :בעלי הטחנות ,בעיקר בעלות זוג ריחיים אחד או
מחרשות כבדות לחרישה עמוקה .כעבור שנים מעטות שניים ,נכחו לדעת כי כדאי ונוח להשתמש בלוקומוביל
הכניסה פקידות הברון לשימוש את המנז׳ הקיטורי ,המופעל הנייד יותר ממכונת קיטור רגילה ,קבועה במקום ,שתהליך
לא בסוסים אלא בלוקומוביל שמשך ממקומו כבל של החימום ואידוי המים בתוכה נעשה בדוד נפרד מהמכונה
מחרשה כבדה. עצמה.
בראשית המאה החלו להפעיל גם מכונות דיש באמצעות לוקומוביל הוא מכונת קיטור המופעלת על גלגלים
הלוקמוביל .בזה החל הקץ ,אף כי לא הסתיים עד היום, ויכולה להיות גם ניידת .הדוד והמכונה נמצאים בגוף אחד
וכך הם נוחים יותר לשימוש .והעיקר ,ניתן להסיק את הדוד
של מתקן הייצור הראשון של האנושות -הגורן. בכל סוגי הדלק :מפחמי אבן מיובאים ועד לקש וסירה-
עד העשורים האחרונים של המאה הקודמת היו שואבים קוצנית מקומיים .האפשרות להסיקו בדלק נחות וזול יותר
את המים בארץ בכוחן של בהמות :שוורים ,סוסים ,פרדות גרמה להעדפתו במקומות רבים ,בייחוד משום שבשל
או גמלים .הללו היו מניעים את האנטילות ,מערכת גדולה גלגליו אפשר היה להעבירו ממקום למקום ולהפעילו במקום
של כלי שאיבה ,שבאמצעותם הועלו מים מן הבאר .האנטי- הנדרש .במשך הזמן התברר כי לצורכי טחינה פשוטה ,בלי
לה היתה מתקן השאיבה בעל יכולת התפוקה הרבה ביותר, התקני ניפוי ,ניקוי ,רחיצת החיטה וכדומה ,די בלוקומוביל
אבל מאחר שלכוחם של בעלי החיים היה גבול לא היה להפעלת זוג ריחיים ואפילו שניים ,שכן הלוקומוביל הוא
אפשר לשאוב באמצעותם מים מעומק העולה על 12-10 מכונת הקיטור המתאימה והזולה ביותר לפלח או לעירוני
מטר .פקידות הברון שהיו בטיפולה פרדסים גדולים בפתח-
תקוה וליד זכרון-יעקב ,התקינה במקום אנטילות העץ, הפשוט.
אנטילות ברזל והפעילה אותן בכוח הקיטור באמצעות נראה שאת טחנת הקיטור הראשונה המופעלת בלוקומו-
לוקומובילים .זה היה הישג גדול ,אבל מבחינה כלכלית לא ביל ,הקים בשנת 1895אלחנן ליטבינסקי ,בעיר עזה ,זמן
לא רב לאחר שהגיע לארץ .את הלוקומוביל הוא הביא
