Page 215 - ורד נועם סופי לאתר
P. 215

‫יוסף בן מתתיהו ופילון‬

‫גדול היה חשש התורה שלא יגרום אדם למות חברו‪ ,‬שהיא גורסת כי גם הנוגע‬
‫בגופה של מי שנפטר בדרך הטבע‪ ,‬יהיה טמא מניה וביה‪ ,‬עד שייטהר בהזאות‬
‫ובטבילות' (‪ 76.)205‬כאמור השתמש גם יוספוס‪ ,‬אולי בעקבות פילון‪ ,‬באותה‬
‫הנמקה בדיוק‪ ]..[‘ :‬כדי שכל מי שמעשה רצח בידו ירחק מאוד מהמחשבה שהוא‬
‫טהור'‪ 77.‬בדיוני בספרות קומראן לעיל‪ ,‬שיערתי שטעם זה לא חודש בידי פילון‬
‫אלא קדם לו במאות שנים‪ ,‬שכן הוא נרמז כבר במגילת המקדש‪ ,‬הפותחת את‬
‫דיונה בהרחקת טומאת מתים במילים‪‘ :‬ולוא תטמאו את ארצכמה'‪ 78.‬לשון‬
‫זו היא פרפרזה על הכתוב‪‘ :‬וְֹלא ְת ַטּ ֵמא ֶאת ָה ָא ֶרץ ֲאׁ ֶשר ַאּ ֶתם ֹיׁ ְש ִבים ּ ָבּה [‪']...‬‬
‫(במדבר לה לד)‪ ,‬שהקשרו המקורי הוא חובת ענישתו של רוצח במזיד‪ .‬מכאן‬
‫מתבקשת ההשערה‪ ,‬שהמגילה רומזת שהרחקת הטומאה הריטואלית יסודה‬

                                         ‫בהרחקת הטומאה המוסרית של רצח‪.‬‬
‫ההנמקה השנייה של פילון היא תאולוגית–אונטולוגית‪‘ :‬שכן דבר יקר‬
‫היא נפש האדם‪ ,‬וכשהיא מסתלקת ומהגרת כל מה שתניח אחריה נזהם‪ ,‬מתוך‬
‫שנשלל ממנו הצלם האלוהי‪ ,‬הואיל והשכל האנושי הוא כדמות אלוה [‪.)207( ']...‬‬
‫לשון אחר‪ ,‬הסתלקות הנשמה הוא אבדן צלם אלוהים — מעין סילוק שכינה‪79.‬‬
‫הסתלקות הקדושה מייצרת אוטומטית את הנוכחות של היפוכה — הטומאה‪.‬‬
‫מעניין להשוות תיאור זה לתפיסת חז"ל את הרצח וההימנעות מהולדה —‬
‫ואפילו את המוות הטבעי — כ'מיעוט הדמות'‪ 80.‬ואולם יש להעיר‪ ,‬שדברי פילון‬
‫נועזים פחות מן ההיגד התאולוגי המאוחר של חז"ל‪ .‬חז"ל פירשו את מות האדם‬

‫יצוין הדמיון בין נימוק זה לנימוק שמציע פילון לטומאה שגורמים חיי האישות‪ ,‬שפילון‬           ‫‪	76‬‬
                    ‫מפרשה כאמצעי הרחקה מניאוף‪ .‬ראו חוקים ג‪( 63 ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪.)100-99‬‬          ‫‪	77‬‬
                                                                                         ‫‪	78‬‬
‫נגד אפיון ב‪( 205 ,‬תרגום כשר‪ ,‬א‪ ,‬עמ' סג‪-‬סד)‪ .‬על הספק בדבר מקוריותו של משפט זה‬             ‫‪7	 9‬‬
                                                                          ‫ראו לעיל‪ ,‬א‪.2‬‬
                                                                                         ‫‪	80‬‬
‫מגילת המקדש מח‪( 11-10 :‬מהדורת קימרון‪ ,‬עמ' ‪ .)70‬דיון מפורט ראו לעיל‪ ,‬פרק ב‪ ,‬א‪.1‬‬
‫על היחס בין המונחים 'אידאות' ו'לוגוס' אצל פילון לבין פרשנותו למונח 'צלם אלהים'‬
‫ראו הפניות המהדירים‪ ,‬פילון‪ ,‬דניאל–נטף‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ 103‬הערה ‪ ;113‬וולפסון‪ ,‬פילון‪ ,‬א‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;254-249 ,154-153‬אלטמן‪ ,‬צלם אלוהים‪ ,‬עמ' ‪ .16-15‬על התפיסה הכוללת הנועצת את‬

                         ‫שורשי הטומאה המקראית לגווניה במוות‪ ,‬ראו לעיל‪ ,‬פרק א‪ ,‬ג‪.‬‬
‫על רצח ועל בטלה מפרייה ורבייה ראו למשל תוספתא‪ ,‬יבמות ח ד (עמ' ‪ ;)250‬בבלי‪,‬‬
‫יבמות סג ע"ב‪ .‬על המהפכה של חז"ל בתפיסת המונח 'צלם אלהים' ועל השלכותיה‬
‫ההשקפתיות וההלכתיות ראו דיונו הרחב של לורברבוים‪ ,‬צלם אלהים‪ .‬מקורות ידועים‬
‫פחות‪ ,‬שלא נידונו אצל לורברבוים‪ ,‬הם‪ :‬ירושלמי‪ ,‬מועד קטן ג ה‪ ,‬פג ע"א (עמ' ‪;)819-818‬‬
‫בבלי‪ ,‬מועד קטן טו ע"א‪ .‬באלה מתואר גם המוות הטבעי כפגיעה ב'איקונין' של האל‪,‬‬

                              ‫ובפגיעה זו מנומק אחד ממנהגי האבלות — כפיית המיטה‪.‬‬

‫] ‪[ 205‬‬
   210   211   212   213   214   215   216   217   218   219   220