Page 216 - ורד נועם סופי לאתר
P. 216
פרק ג
כ'ממעט בדמות המלך' 81של מעלה ממש ,ואילו פילון מתאר רק הסתלקות של
נוכחותו מגוף המת למטה .ועוד ,אף שהשקפה דתית זו עיצבה כמה וכמה הלכות
בספרות חז"ל 82,דווקא את טומאת המת מעולם לא ניסו חכמים לגזור מתוך
תפיסת האדם כצלם אלוהים.
ב 2הדינים הכתובים בתורה
בפסקה זו מכונסים רוב דיניה של פרשת טומאת המת בבמדבר יט .פילון
פותח בקביעה‘ :הנוגע בגופה [ ]...יהיה טמא מיניה וביה ,עד שייטהר בהזאות
ובטבילות' .טומאת ‘הנגע במת' ,הזאת המים המעורבים באפר פרה אדומה
וחובת הרחיצה אכן מפורשים בפרק זה בתורה 83.מכאן מתבקש ,שכוונתו של
פילון במילה ,perirrana/menoiהמתורגמת בתרגום העברי ל'הזאות' ,היא
דווקא להזאה המיוחדת של ‘מי נדה' ,המפורשת בכתוב ,אף שטיבם המיוחד
של מים אלה אינו מתואר בדבריו בפירוש .גם הפרטים המייחדים הזאה זו —
הנעשית בימים השלישי והשביעי דווקא — אינם נזכרים כאן בהקשרו של טמא
המת עצמו ,כי אם בנפרד ,במשפט הבא ,המופרד תחבירית במילה me/ntoi
(ברם ,אמנם) .במשפט זה מחמיר פילון ,במפתיע ,להורות על איסור כניסה
למקדש שבעת ימים ועל חובת הזאה אפילו לטהורים‘ :ברם היא [התורה] לא
התירה אפילו לאנשים טהורים לחלוטין להיכנס אל המקדש במשך שבעה ימים,
ופקדה עליהם להיטהר בשלישי ובשביעי' (84 .)205
מסורת חוץ–מקראית זו תידון בסעיף הבא .מכל מקום ,ההבחנה בין
ה'הזאות' סתם של הטמא בחיי החולין לבין הזאת שלישי ושביעי המוטלת
על הטהור המבקש להיכנס למקדש ,הביאה את אד פ' סנדרס לפרש
שה– perirrana/menoiהנזכרים אצל הנוגע במת אינם אלא היטהרות ביתית
במים ,ואילו ההזאה במי אפר הפרה לכל דקדוקיה מייחדת רק את באי המקדש
הנזכרים במשפט השני .סנדרס ראה בשני המשפטים הללו רצף ,ששיעורו:
‘הנוגע במת נטהר בטבילות והזאות [של מים רגילים בביתו] .אחרי כן הוא
מכילתא דר' ישמעאל ,בחודש ,פרשה ח (עמ' .)233 8 1
לורברבוים ,שם ,בעיקר פרקים שלישי ,חמישי ושביעי. 8 2
8 3
במדבר יט יא ,יג ,יח ,יט. 84
לדין שבעת הימים והזאת שלישי ושביעי ראו שם פסוקים יא ,יב ,יד ,טז ,יט .בתרגום
העברי של פילון ,חוקים ,השתבשה הלשון מ'שביעי' ל'רביעי' (ג ,עמ' ,)126אך אין לכך
כל יסוד במקור.
] [ 206
