Page 280 - ורד נועם סופי לאתר
P. 280

‫פרק ד‬

‫אף כאן‪ ,‬כמו במקרה של הרחבת טומאת האהל‪ ,‬מסיקה ההלכה התנאית‬
‫מתיאור מקראי של מקרה פרטי על כלל המקרים שמאפייניהם הפיזיים שווים‬
‫לאותו מקרה‪ .‬דין כל מת כדין הרוגי מדיין‪ ,‬דין כל כלי שנגע במת כדין חרב‪,‬‬
‫דין כל כלי שנגע בטמא מת כדין בגדיהם של הלוחמים‪ .‬הכללה זו נובעת‬
‫מתפיסה ראליסטית של הטומאה‪ ,‬המחייבת שזו ‘תתנהג' באופן זהה בכל מקום‬
‫שמתקיימות בו אותן נסיבות טבעיות (כגון מת‪ ,‬אדם‪ ,‬כלי‪ ,‬מגע)‪ .‬כמו במקרים‬
‫קודמים‪ ,‬גם מערכת ההיסקים הזאת נעדרת לחלוטין ממכלולי ההלכה במגילת‬

                                                 ‫המקדש ואצל יוספוס ופילון‪.‬‬
‫תופעה מעניינת היא‪ ,‬שבמקרים אחרים של תיאור טומאה העוברת במגע‬
‫בכל סדרי המשנה‪ ,‬משתמשת המשנה במינוח ‘אב הטומאה'‪ ,‬או ‘אבות טומאות'‪.‬‬
‫המשנה הפותחת את מסכת כלים מונה את טמא המת בין אבות הטומאות‬
‫ומנמקת בכך את כוחו לטמא אדם וכלים במגע‪ .‬במקרים אחרים של ‘שרשראות‬
‫טומאה' מזכירה המשנה מדרג של אב הטומאה‪ ,‬ולד טומאה‪ ,‬אוכל הנעשה שני‬
‫לטומאה‪ ,‬תרומה הנפסלת כדין ‘שלישי' וקודש הנפסל ב'רביעי'‪ 198.‬לעומת זה‪,‬‬
‫המקורות שנידונו לעיל‪ ,‬העוסקים בשרשרת ההעברה של טומאת המת‪ ,‬אינם‬
‫משתמשים כלל במונחים ‘אב טומאה'‪ ,‬ו'ולד טומאה' — לא במשנה ולא במדרש‬

                                                                    ‫ההלכה‪199.‬‬
‫ועוד‪ ,‬מקורות אלה נעדרים כל התייחסות לטומאת אוכלין ומשקין‪,‬‬
‫ומתרכזים בטומאת אדם וכלים בלבד‪ .‬טומאת ערב‪ ,‬שאינה עוברת עוד לאדם‬
‫וכלים (אלא לאוכלין ומשקין‪ ,‬על פי מקורות תנאיים אחרים)‪ ,‬נחשבת אחרונה‬
‫ברשימה‪ .‬הרשימות במדרשי ההלכה ובראש מסכת אהלות ('כלים הנוגעים במת‬
‫ואדם בכלים וכלים באדם' וכיוצא באלה) מיוסדות על שתי הנחות בלבד‪( :‬א)‬
‫הדינים המיוחדים לכלים במגעם במת ובטמא מת כפי שהוסקו מבמדבר לא; (ב)‬
‫ההנחה שטומאת שבעה מידבקת במגע‪ ,‬מה שאין כן טומאת ערב‪ .‬זוהי מסקנה‬

‫‪ 1	 98‬ברוב המקרים נזכר המינוח 'אב טומאה' בהקשר של טומאת אוכלין ומשקין‪ ,‬למשל‪ :‬משנה‪,‬‬
‫מעשר שני ג ט; פסחים א ו; שקלים ח ו‪-‬ז; טהרות א ה‪ .‬לטומאת 'רביעי' בקודש ראו‬
‫משנה‪ ,‬חגיגה ג ב; טהרות ב ד‪ .‬להקשר שנזכרת בו בפירוש טומאת מת בשרשרת שיש בה‬
‫גם טומאת אוכלין ראו למשל משנה‪ ,‬זבים ה ה‪-‬יב‪ ,‬ובעיקר משנה י‪ ,‬המזכירה את טמא‬
‫המת בין אבות הטומאה ומשמיעה את הכלל בדבר המגע באבות הטומאה ה'מטמא אחד‬

                    ‫ופוסל אחד'‪ .‬כלומר‪ ,‬נמנו כאן גם חולין הנטמאים‪ ,‬ותרומה הנפסלת‪.‬‬
‫‪ 	199‬משנה‪ ,‬אהלות א א‪-‬ד (עמ' ‪ ;)7-5‬ספרי במדבר קכז (עמ' ‪ ;)164‬שם קל (עמ' ‪ ;)168‬ספרי‬

                                     ‫זוטא יט‪ ,‬יח (עמ' ‪ ;314‬ספרי זוטא גניזה‪ ,‬עמ' ‪.)223‬‬

                                 ‫] ‪[ 270‬‬
   275   276   277   278   279   280   281   282   283   284   285