Page 309 - morocco
P. 309
הלבוש 299 על דגמים מסוגננים .הן היהודים והן המוסלמים התנגדו לייצוג של דמויות,
ולכן השתרשו באמנות העיטור המקומית הדגמים הגיאומטריים ,שהתבססו
מרוקו על כמה צורות בסיסיות כגון המשולש ,העיגול ,הריבוע והמלבן.
נוסף על אלה היו גם מוטיבים מעולם החי .אחד המוטיבים המיוחדים
טבעת מעוצבת בדגם ליהודים היה דגם הציפור .הוויכוח הניטש בין החוקרים בדבר מקורות
צעור ,מבנאס ,המאה ההשפעה העיקריים על דגם הציפור בעיטורים היהודיים ,מחזק את
ההשערה בדבר מעבר מוטיבים בין התרבות המוסלמית והספרדית,
השמונה-עשרה או הד לקשרים שהתקיימו בין מרוקו וספרד בכל התקופות .מוטיב הציפור
התשע-עשרה ,זהב, מופיע בהקשרים רבים ושונים .כמרכיב צורני מרשים הופיעו הציפורים
בחושן "השמלה הגדולה" של היהודיות העירוניות ,כמשל לנאמנות
אבני אזמרגד ואבן ולאהבה .מוטיב הציפור עיטר טבעות מאגיות שנודעו בכינוין "טבעות
קוורץ
הציפור" .לצד סוגים שונים של בעלי כנף ,כגון יונים ,תרנגולים ותרנגולות' ,
רווח גם מוטיב הנשר ברקמה ובתכשיטי זהב משובצים אבנים טובות .הנשר
נחשב למלך העופות ,לסמל השמש ויסודות קוסמיים ,וסימל ניצחון.
מוטיב עיטורי נוסף שהופיע על האפודה במערכת"השמלה הגדולה" בערי הצפון ועיטר
גם את תכריכי המתים היה העיגול הספירלי ,שסימל את האמונה בנצחיות החיים.
הכ'מסה הופיעה הן כדגם עיטורי והן כקמיע בפני עצמה ,שכן יוחסו לה סגולות של
הגנה מפני העין הרעה וברכה לעונד אותה.
סיכום
שני מרכיבי יסוד קבעו את אופי הלבוש היהודי במרוקו :חוקי הגיאר הנוקשים ובואם
של מגורשי ספרד .השפעות אלה התקיימו עד תחילת המשטר הקולוניאלי בראשית המאה
העשרים ,שבו החלו היהודים להיפרד מלבושם המסורתי .תהליך זה לא התרחש
בפתאומיות אלא באופן הדרגתי .ראשונים היו יהודי הערים ,שביקשו להתנתק מן הלבוש
המסורתי אשר סימל בעיניהם את מעמדם הנחות ,ושאפו לאמץ את המראה האירופי.
לאחר מכן הצטרפו אליהם יהודי הכפרים הדרומיים ,אשר נטשו את כפריהם ובאו להתגורר
בעריה המרכזיות של מרוקו.
תהליכי העיור ,לרבות נטישת הכפרים וטשטוש תווי היכר אזוריים ,איימו על הדבקות
במסורות הלבוש .השלטון הצרפתי ,אשר היה גורם מרכזי בהשפעת תרבות המערב על
לבושם של יהודי מרוקו ,סלל דרך לפני חוקרים צרפתיים לחקור את תרבותם של הנתינים.
הם הניחו כי יהודי הארץ שימרו מסורת והווי חיים עתיק יומין של חברה מסורתית,
שאותם ביקשו לחקור ולחשוף בפני האירופים .לכן יש לציין את תרומתם ואת זו של
חוקרים נוספים שנדרשו לסוגיית הלבוש במרוקו ותיעדו את מראה עיניהם בכתב ,באיור
ובצילום ,אף כי אין להתעלם מפרשנותם האישית ומנטייתם להכליל ולהתעלם מפרטים.
עם עלייתם של יהודי מרוקו לישראל הועתק חלק הארי של עבודת המחקר על לבוש
היהודים לארץ והוא מתרכז במחלקות האתנוגרפיות שבמוזיאונים .הן אוספות את
התלבושות המקוריות שהובאו בידי יוצאי מרוקו ,ומשמרות את מורשת לבושם בתצוגות
ובקטלוגים הנלווים להן.
במחצית השנייה של המאה העשרים החלה תופעה חברתית ותרבותית של שיבה
לשורשים בקרב יוצאי מרוקו בארץ .חנה של"השמלה הגדולה" עלה מחדש בעיניהן של
הנשים ,שראו בה בגד יהודי מרוקני והזדהות סמלית עם מסורת המשפחה והעדה".השמלה