Page 44 - morocco
P. 44
אליעזר בשן38
מרוקו
תקנות קהילה
מגורשי ספרד ארגנו את קהילותיהם לפי סדרים ותקנות שהיו נהוגים בקסטיליה .שנתיים
אחרי הגירוש ) (1494כבר התקינו חכמי פאס תקנות ,והוסיפו עליהן עוד בדורות הבאים,
באישורם של החכמים ,הנגידים ו"טובי העיר" .הרב אברהם אנקאווא מסאלה כלל בספרו
בוס חמו )חלק ב ,ליוורנו (1871את התקנות שתוקנו בפאס עד ;1753במאה התשע-
עשרה נוספו תקנות חדשות .רוב יהודי מרוקו נהגו על פי תקנות אלה .תקנות קהילת
מכנאס בשנים 1751עד 1917הושפעו מתקנות פאס.
התקנות היו חוקיות מבחינה הלכתית ,שכן מותר לשנות בענייני ממון מדין תורה אם
התקנה היא לטובת הציבור .מטרתן הייתה ,בין השאר ,לחזק את הסולידריות הקהילתית,
למנוע עוול חברתי וניצול פרצות בדין לאינטרסים אישיים בבחינת נבל ברשות התורה,
להבטיח את שלום הציבור ועוד .התקנות הקיפו תחומי חיים שונים :סדרי דין ,הנהגה,
הימנעות מפנייה לערכאות של נכרים ,איסור מכירת יין לנכרים ,צדקה לעניי העיר וארץ
ישראל ,סדרי חינוך ,אישות ,ירושה ,הגבלת מותרות בשמחות ובתכשיטי הנשים ,הגנת
הדייר ,איסור על משחקי קובייה ,נעילת חנויות בערבי שבת ועוד.
היו תקנות שתוקנו לזמן קצוב מראש -שנה ,שלוש ,עשר שנים -ואחרות תוקנו "עד
ביאת המשיח" או "לדורות עולם" או "אין לה ביטול עולמית" .כל תקנה נקראה קבל עם
ועדה בבית הכנסת ,ונלווה לה איום בחרם על מי שיפר אותה.
רבי יצחק אבן דנאן כתב שלא היה בית דין שיכול לבטל תקנה
אשר "התקבלה בחרם" ,כלומר שחרם יוטל על מי שאינו
מקיימה .משקלה של תקנה ,אם כן ,היה גדול מזה של החלטה
שגרתית של בית דין .לדעתו ,אם נהגו על פי התקנה ,אף שלא
נלווה לה איום בחרם -התקנה מחייבת" ,שמנהג ישראל
]תורה[" )ליצחק ויח ,ב ,דף קיט ,ע"ב(.
החכמים קיבלו את העיקרון שהחלטת הרוב מחייבת את
המיעוט בתנאי שהיא "לשם שמים" ,כלומר שאינה שרירותית
ומיועדת לטובת הכלל .אולם אם רוב הציבור לא יכול היה
לעמוד בתקנה ,או אם הנסיבות השתנו או היה בה פגם מוסרי,
כגון קיפוח שרירותי של מיעוט עקב חלוקה בלתי-צודקת בנטל
המסים ,או שהיא פגעה בפרנסתו של הזולת -היה בסמכותם
לבטלה .לדוגמה ,רבי יוסף בירדוגו אישר תקנה שלפיה אין
לפתוח חנויות חדשות במכנאס ,במטרה לשמור על פרנסתם
של עשרים בעלי חנויות בעיר .הוא ביטל את תקנתו זו -
בטענה כי אין למנוע פרנסה מיהודים ולפגוע בהם או כדבריו,
"אין זה תקנה אלא קלקלה" -לאחר שלעיר הגיעו יהודים
מאזורים כפריים )ייתכן שגורשו משם( שרצו לעסוק במסחר,
ולטענתם לא הצליחו למצוא מקום מגורים אחר )בירדוגו ,יורה
דעה ,סימן סה(.
בדרך כלל נשמרה עצמאותה הארגונית של כל קהילה; לא
ידוע על ארגון על-קהילתי ,אף שהיה שיתוף פעולה לסיוע חד-
פעמי בין קהילות .ב 1838-פנו חמישה חכמים ממכנאס
לקהילות פאס וצפרו וביקשו מהן להשתתף במגבית לשם פדיונן
של שתי קבוצות שבויים שקהילת מכנאס דאגה למזונן וללבושן.
