Page 49 - morocco
P. 49

‫היהודי□ בתקופה הקדם‪-‬קולונואלית ‪43‬‬

‫מרוקו‬

                                                                                                                        ‫עסקי כספים‬

                                       ‫יהודים עסקו בהחלפת כסף ובהלוואות‪ ,‬עיסוקים ששכרם בצדם‪ .‬הלוואה רגילה ניתנה‬
                                       ‫לשלושים יום‪ ,‬אלא אם נקבע אחרת‪ .‬יהודים‪ ,‬ביניהם בעלי חסות זרה‪ ,‬היו מלווים לסוחרים‬
                                       ‫ולדיפלומטים זרים‪ ,‬שנחשבו בדרך כלל אמינים‪ .‬ב‪ 1889-‬הלווה יהודי כסף לקונסול ארצות‬

                                           ‫הברית במרוקו‪ ,‬וכשהחזרת ההלוואה התעכבה דרש כי יחזיר את החוב ממשכורתו‪.‬‬
                                       ‫ההלוואות למוסלמים היו כרוכות בסיכונים‪ .‬הלווים היו נותנים לעתים כמשכון את‬
                                       ‫תכשיטי נשותיהם‪ .‬האיכרים נזקקו להלוואות בעת הזריעה‪ ,‬והיו אמורים להחזירן בעת‬
                                       ‫הקציר‪ .‬היבול היה משועבד למלווה למקרה שהלווה לא יחזיר את ההלוואה‪ .‬אם הייתה‬
                                       ‫שנת בצורת והיבול הכזיב‪ ,‬והמלווה לא קיבל את כספו‪ ,‬היו הלווה והערב נאסרים ורכושם‬
                                       ‫היה עלול להיות מוחרם‪ .‬לעתים הם זעמו והתנכלו למלווים; כך היה ב‪ ,1885-‬כשנרצח‬
                                       ‫חלפן יהודי בפאס‪ ,‬ולא אחת אירע שהתנפלו אף על יהודים שלא היו מעורבים בהלוואות‪.‬‬
                                       ‫מוסלמים ואירופים התלוננו שהיהודים דורשים מהם ריבית גבוהה‪ ,‬תוך התעלמות‬
                                       ‫מהסיכונים שהמלווה נטל על עצמו‪ .‬ב‪ 1884-‬כתב שרל דה פוקו בזיכרונותיו ששיעור‬
                                       ‫הריבית מושפע ממידת הסיכון‪ :‬מוסלמי נאמן‪ ,‬וכן מי שנותן ביטחונות‪ ,‬משלם שלושים‬
                                       ‫אחוז ריבית; ללא ביטחונות ‪ -‬שישים אחוז‪ .‬לקבוצה האחרונה השתייך האיכר המוסלמי‪,‬‬
                                       ‫שרק היהודי היה מוכן להסתכן ולהלוות לו; האחרים דרשו ריבית גבוהה יותר‪ .‬ואכן‪ ,‬ב‪-‬‬
                                       ‫‪ 1896‬הפסידו יהודים כסף שהלוו למוסלמים‪ ,‬לאחר שהאחרונים הציגו תעודות מזויפות‬

                                                                          ‫אשר הוכיחו כי הם החזירו כביכול את ההלוואות‪.‬‬
                                       ‫בטנג'יר ובצפון מרוקו‪ ,‬שהיו מרכז סחר מקומי ובין‪-‬לאומי‪ ,‬הייתה נפוצה תופעת הבנקים‬
                                       ‫המשפחתיים‪ .‬ב‪ 1840-‬ייסד הרב משה בן יעקב פארינטה את בנק פארינטה‪ .‬ב‪ 1860-‬יסד‬
                                       ‫משה י' נהון בנק‪ .‬סלואדור יהושע חסן יסד ב‪ 1894-‬בנק שנשא את שם המשפחה‪ ,‬והיו לו‬

                                                                                                 ‫סניפים בתיטואן ובלראש‪.‬‬
                                       ‫המכס על מוצרי יבוא ויצוא היה שונה לכל מוצר‪ ,‬והותאם גם להסכמים בין מרוקו‬
                                       ‫למדינות שונות‪ .‬היצוא ממרוקו כלל חומרי גלם‪ ,‬כגון צמר‪ ,‬עורות‪ ,‬שמן זיתים‪ ,‬והיבוא ‪-‬‬
                                       ‫נשק‪ ,‬תחמושת‪ ,‬שעונים ומוצרי תעשייה אחרים‪ .‬יהודים נחשבו מומחים בשמאות‪ ,‬וחכרו‬
                                       ‫את בתי המכס בנמלים ובערי המסחר‪ .‬חכמים חשבו מלאכה זו למגונה כי לעתים נתלווה‬

                                                                                                 ‫לעיסוק בה חוסר הגינות‪.‬‬

                                                                                                                               ‫מסחר‬

                                       ‫חברות משפחתיות עברו בירושה מדור לדור‪ ,‬והצעירים למדו מאביהם או מחותנם את‬
                                       ‫דרכי המסחר‪ ,‬שנעשה בדרך כלל באמצעות מתווך‪ .‬המתווך היהודי קנה לו שם בסחר‬
                                       ‫המקומי בשווקים שהתקיימו בדרך כלל פעמיים בשבוע‪ .‬רבים מהיהודים היו סוחרים‬
                                       ‫זעירים‪ ,‬רוכלים המחזרים בעיירות‪ ,‬קונים או מוכרים בשווקים או בכפרים; רבים מהם‬

                                                                             ‫חזרו לביתם רק בשבת או אחת לחודש או לחג‪.‬‬
                                       ‫קבוצה מיוחדת בין הסוחרים הייתה סוחרי המלך )תג'אר אלסולטאן(‪ ,‬שהודות לקשרים‬
                                       ‫עם הסולטאן ועם חצרו )בתוספת שוחד( קיבלו הקלות והנחות בפעילותם הכלכלית‪ .‬היו‬
                                       ‫אלה סוחרים עצמאיים מנוסים‪ ,‬בעלי מונופול על מוצרי יבוא ויצוא )תמורת תשלום( או‬
                                       ‫שותפים עם משפחת המלוכה בעסקיהם‪ .‬הם נמנו עם העילית החברתית‪ .‬היו משפחות‬
                                       ‫שעיסוק זה עבר בהן מדור לדור‪ ,‬כמו בני משפחת קורקוס ממראכש וממוגאדור‪ .‬יהושע‬
                                       ‫קורקוס ממראכש היה הבנקאי של הסולטאן חסן הראשון‪ .‬גם יעקב ואברהם קורקוס‬
                                       ‫שפעלו במוגאדור היו סוחרי המלך‪ .‬לפי תעודות מהשנים ‪ 1875-1858‬הם עסקו באספקת‬
   44   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54