Page 50 - morocco
P. 50
אליעזר בשן44
מוצרים לממשל ולצבאו ,ובין השאר סיפקו פשתן אמריקאי ,לוחות עץ לבניין ,ציוד
לאוהלים ,מרצפות ,משי ובדים מיובאים ,נוצות ,מגשי נחושת ,רצועות לשעונים עשויות
מזהב ,משקאות אירופיים ,תרופות ,שוקולד מיובא .היה להם גם זיכיון לגביית מכס
בנמל.
מקומם של היהודים בסחר הבין-לאומי היה חשוב .הם שימשו מתווכים או אנשי
ביניים בין המקומיים והזרים שלא הכירו את שפת המקומיים ואת כללי השוק; חלקם
היו סוכנים של סוחרים זרים; אחרים היו יבואנים ויצואנים עצמאיים .במוצרי היצוא
היה ליהודים חלק נכבד :מטנג'יר יוצא בקר טרי למחנה הצבא הבריטי בגיברלטר ,ועד
1880היה ליהודים כמעט מונופול על יצוא נוצות יענה ,שניצודו בעיקר בדרום הארץ
והובאו לטנג'יר או לגיברלטר ,ומשם לאירופה .אחד ממוצרי היצוא החשובים לארצות
אירופה היה עורות .העורות יוצאו לליוורנו ,לספרד ,לפורטוגל ,לאנגליה ועוד .בשנת 1847
החליט הסולטאן עבד אלרחמאן ,שעורות כל הבהמות הנשחטות שייכות לו .האיכרים
מגדלי הבקר זעמו על כך ,ובמקום לשלחם לסולטאן הם השמידום .המחסור בעורות
העלה את מחירם ויצוא העורות ירד במחצית.
העסקים נעשו לרוב בשותפויות בין בני משפחה .אחד השותפים היה הסביל ,משקיע
הממון ,והשני היה הפעיל" ,המתעסק" ,מי שנסע לשווקים ,קנה ומכר במרוקו או מחוצה
לה .על פי הדין היהודי ,אם נפל "המתעסק" קרבן לעלילה או נפל בשבי לא היה שותפו
חייב לשחררו אלא אם הותנה כך מראש ,מפני שהשותפות חלה על הממון ולא על גופו.
היו גם שותפויות עם נכרים ,אך הדבר עורר קשיים .רבי יעקב אביחצירא )(1880-1807
נשאל" :ישראל הנותן מעו' ]מעות[ לגוי כדי להסתחר בהם בנבילות וטרפות והריוח
