Page 21 - etmol 59

‫קמיע מהמאה הי׳׳ח‬ ‫של איספהן‪ ,‬הנקראת ״צ׳האר־באג׳‪/‬‬
‫דהיינו‪ ,‬ארבעת הגנים‪ ,‬ניצב בפניה‬
‫במתנה לשולטן התורכי בסוף המאה‬ ‫לסוחרים בשווקי משהד והראת‪ .‬את‬ ‫סוחר יהודי‪ ,‬והציע לה לבקר בביתו‬
‫הי״ט‪ .‬את השטיח השאיל למוזיאון‪,‬‬ ‫עיניהם של השומרים ניקר‪ ,‬ובמקומם‬ ‫שבגיטו של איספהן‪ .‬מתוך סקרנות‪,‬‬
‫הלכה עמו‪ ,‬ודרך הסמטאות הצרות‬
‫סוחר השטיחים לוי קלאתי‪ ,‬יהודי ממש­‬ ‫מינה יהודים‪.‬‬ ‫והמעופשות הגיעו אל חצר רחבת ידים‪,‬‬
‫הד היושב בלונדון‪ .‬משפחתו של לוי‬ ‫ובתוך החצר בית־נאה‪ .‬בביתו של אותו‬
‫קלאתי מוצאה מאותן תריסר משפחות‪,‬‬ ‫יהודי משהד נהנו בימי נאדר מרווחה‬ ‫סוחר‪ ,‬ששמו היה ראהגאר‪ ,‬מצאה אוסף‬
‫אשר נאדר שאה הושיב בארמונו בקל‪-‬‬ ‫יחסית‪ ,‬אולם אחר מותו אילצו אותם‬ ‫גדול של עתיקות‪ ,‬כלי״נחושת וזכוכית‪,‬‬
‫את‪ ,‬כדי שישמרו על אוצרותיו ‪ -‬מכאן‬ ‫קנאי משהד להמיר את דתם‪ ,‬וכך נהפכו‬
‫לאנוסים‪ ,‬״ג׳דיד אל איסלם״‪ ,‬אשר חיו‬ ‫מרבדים ושטיחים‪.‬‬
‫שמו‪ ,‬קלאתי‪.‬‬ ‫חיים כפולים‪ ,‬בבתיהם נהגו כיהודים‬ ‫אנגליה אחרת‪ ,‬מיקין‪ ,‬ביקרה בסוף‬
‫לכל דבר‪ ,‬אולם‪ ,‬בחוץ התנהגו כמוסל­‬ ‫המאה הי״ט בבוכרה‪ ,‬ופגשה סוחרי‬
‫סוחר העתיקות איוב רבינו‪ ,‬שישב‬ ‫מים‪ ,‬ביקרו במסגדים ואת ילדיהם שלחו‬ ‫עתיקות יהודים שם‪ .‬הם סיפרו לה‪,‬‬
‫בסוף ימיו בפריז‪ ,‬תרם למוזיאון ישראל‬ ‫שנאסר על הסוחרים הרוסים ממוסקבה‬
‫מספר חפצים עתיקים חשובים‪ ,‬ביניהם‬ ‫לבתי‪-‬ספר פרסים‪.‬‬ ‫ומפטרבורג לבוא לאסיה המרכזית‪,‬‬
‫קיר‪-‬גומחה לתפילה‪ ,‬ממסגד באיספהן‬ ‫והסוחרים היהודים משמשים להם כסו­‬
‫מן המאה הי״ז‪ .‬קיר זה מפאר את אחד‬ ‫ככל עיר המושכת עולי‪-‬רגל‪ ,‬אף‬ ‫כנים‪ .‬הם מבקרים בבתי התושבים וקו­‬
‫האולמות במוזיאון‪ .‬בנו של רבינו‪,‬‬ ‫במשהד התפתחו שווקים גדולים‪,‬‬ ‫נים עתיקות‪ .‬הסוחרים הראו לה מטב­‬
‫שאליהם באו עולי‪-‬רגל שהציעו סחורות‬ ‫עות זהב מימי הסאסאנים ואלכסנדר‬
‫חליל‪ ,‬שישב בניו‪-‬יורק‪ ,‬מכר שם למוזי­‬ ‫למכירה‪ ,‬כדי לממן את הוצאות הדרך‪.‬‬ ‫מוקדון‪ .‬כששאלה אם אין אלה מזויפים‪,‬‬
‫און היהודי‪ ,‬קיר של בית‪-‬כנסת מאיס­‬ ‫וכן היו קונים מסחורות משהד‪ .‬חלק‬ ‫השיבו לה שאין כיום אדם שיכול לייצר‬
‫פהן‪ ,‬מן המאה הט״ז‪ ,‬עשוי אריחים‬ ‫ניכר מהסוחרים היו האנוסים‪ .‬תושבי‬
‫משהד ידעו על חייהם הכפולים של‬ ‫חיקויים של מטבעות זהב כאלה‪.‬‬
‫כחולים ועליו כתובת בעברית‪.‬‬ ‫יהודים אלו‪ ,‬אך שמרו זאת בסוד‪ ,‬כדי‬
‫האיש שהגדיל לעשות בתיאור עסקי‬ ‫לא תמיד שפר גורלם של סוחרי‪-‬‬
‫העתיקות בפרס‪ ,‬היה האספן הצרפתי‬ ‫שלא יבולע למסחרם‪.‬‬ ‫העתיקות היהודים‪ .‬מעשה שאירע בעיר‬
‫הנרי רנה דאלמאיין‪ ,‬שביקר בפרס‬ ‫זנג׳אן‪ ,‬במחוז קזוין‪ ,‬שם גילה איכר‬
‫בשנת ‪ ,1907‬ושהה בה כשלושה חד­‬ ‫במוזיאון בלנינגרד נמצא כתב‪-‬יד‬ ‫פרסי מטמון של מטבעות זהב עתיקות‬
‫שים‪ .‬מסעו זה הניב ספר גדול בן ארב­‬ ‫המתאר את חיי נאדר שאה בפרסית‪.‬‬ ‫באדמתו‪ .‬הוא פנה אל סוחר‪-‬עתיקות‬
‫עה כרכים‪ ,‬ובהם פרטים רבים אודות‬ ‫ספירת העמודים של כתב‪-‬יד זה נעשתה‬ ‫יהודי‪ ,‬שקנה ממנו את האוצר‪ ,‬ועמד‬
‫סוחרי העתיקות היהודים‪ .‬מספר הפרי­‬ ‫ביהודית‪-‬פרסית‪ .‬החוקר לוקהארט‪,‬‬ ‫למוכרו‪ ,‬אולם‪ ,‬הדבר נודע למושל‬
‫טים שרכש דאלמאיין בפרס היה גדול‪,‬‬ ‫שכתב ספר על חיי נאדר שאה מציין‪,‬‬ ‫העיר‪ ,‬ובלילה הגיעו המושל והשוטרים‪,‬‬
‫ובין התצלומים המלווים את הספרים‪,‬‬ ‫שנראה כי כתב‪-‬היד היה בבעלותו של‬ ‫ונטלו את האוצר עמם‪ .‬מעשה זה אירע‬
‫ניתן לראות סוחרי‪-‬עתיקות יהודים‪,‬‬ ‫סוחר יהודי‪ ,‬שמכר אותו לדיפלומטים‬ ‫בשנת ‪ ,1860‬וסיפר אותו הרופא האנגלי‬
‫הנודדים בכפרים כדי לרכוש עתיקות‪.‬‬
‫הוא ביקר בבתיהם ובחנויותיהם‪ ,‬ורכש‬ ‫רוסים‪.‬‬ ‫וילס‪ ,‬ששימש רופא בחברת הטלגרף‬
‫הבריטית בפרס‪ ,‬ובשעות הפנאי היה‬
‫מהם חפצים רבים שהביאם לפאריז‪.‬‬ ‫בקיץ נערכה במוזיאון ישראל תערו­‬
‫כה של אמנות האיסלם‪ .‬בין יתר המוצ­‬ ‫משוטט בדרכים כדי לרכוש עתיקות‪.‬‬
‫גים ניתן לראות שטיח פרסי‪ ,‬שנמסר‬ ‫לסוחר‪-‬עתיקות אחר‪ ,‬יהודי מהמדן‪,‬‬
‫אירע מעשה דומה ונתגלה למושל על‬
‫ארץ־ישראל גלויה‬ ‫האוצר שמצא בבית חרב‪ .‬את המטבעות‬
‫איחסן בשלושה כדים‪ ,‬ובבוא המושל‪,‬‬
‫כשנת ‪ 1934‬עלה לארץ הזוג יהודה וטובה דורפצאון מגרמניה והביאו עמם ציוד מיוחד כדי‬ ‫מסר לו כד אחד‪ ,‬ואת היתר הטמין‬
‫להר‪,‬ים כאן מפעל גלויות מצולמות‪ .‬אמנם כבר מראשית המאה הוצאו לאור גלויות דואר‬ ‫באדמה‪ .‬כעבור זמן‪ ,‬יצא הסוחר לבגדד‪,‬‬
‫לתיירים מצויירות ומצולמות‪ ,‬אבל אלו לא פותחו ולא יוצרו בארץ‪ .‬הזוג השתרע תחילה‬
‫בשכונת מונטיפיורי ליד תל־־אביב כדירה ל‪,‬טנה‪ .‬יהודה דורפצאון נסע בארץ והחל לצלם את‬ ‫רכוב על סוסה‪ ,‬שם הפקיד את אוצרו‬
‫מראותיה או שרכש צילומים מאחרים‪ ,‬ואת התמונות פיתח בדירתו‪ .‬רעייתו עברה בחנויות‬ ‫בבנק יהודי‪-‬פרטי‪ ,‬ולא חזר עוד לעירו‬
‫והציעה אותן למכירה‪ .‬כך החל לפעול ״פלפוט״‪ ,‬החוגג בימים אלו חמישים שנה לל‪,‬יומו‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1937‬עבר המפעל להרצליה‪ .‬בתחילה צילם המפעל בשחור־לבן ועם השנים עבר לצילום‬ ‫המדן‪.‬‬
‫במאה הי״ח‪ ,‬שלט בפרס המלך נאדר‬
‫בצבע ו־‪ 5000‬הגלויות המצולמות שהופל‪,‬ו משמשים ישראלים ותיירים‪.‬‬ ‫שאה‪ ,‬שחוקרים אירופים כינוהו‬

‫הרחוב הראשי ברעננה ‪ 1940 -‬־ מגלויות ״פלפוט״‬ ‫כ״נפוליון של פרס״‪ .‬היה זה מלך אמיץ‬
‫ואכזר‪ ,‬שלא חס על חיי האזרחים והחיי­‬
‫לים‪ .‬הוא כבש ארצות רבות והגיע עד‬
‫לדלהי שבהודו‪ ,‬משם הביא אוצרות‬
‫עצומים‪ .‬בין יתר החפצים היקרים‪,‬‬
‫הביא עמו את כס הטווס הידוע‪ ,‬שהוצג‬
‫עד לפני כחמש שנים בארמון המלוכה‬

‫הישן בטהרן‪.‬‬
‫את אוצרותיו הטמין נאדר שאה ‪ -‬כך‬
‫מספרת האגדה הפרסית ‪ -‬בגבעה מבו­‬
‫צרת הנקראת ״קלאת נאדרי״ בסמוך‬
‫למשהד‪ ,‬והציב כתריסר משפחות יהוד­‬
‫יות כדי לשמור על אוצרותיו‪ .‬כפי‬
‫המסופר‪ ,‬שמרו על אותו מקום בתחילה‬
‫פרסים‪ .‬אבל יום אחד נודע למלך שהם‬
‫גונבים מאוצרותיו ומוכרים אותם‬