Page 16 - etmol 59

‫דות הכירה ומכירה ביסוד האסתטי הט­‬ ‫של השחתת דמויות ברצפת הפסיפס‬ ‫כמה מאות בשנים‪ ,‬ובה אפשר למצוא‬
‫מון בליבו של האדם ומטרתה לרתום‬ ‫בבית‪-‬הכנסת בנערן‪ .‬ההשחתה נעשתה‬ ‫הקבלות בעלות רשת אמנותית דומה‪.‬‬
‫אותו לעבודת הקודש‪ .‬רק במקרים‬ ‫בצורה מגמתית‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬באמצע‬ ‫יתכן‪ ,‬כי אמני הפסיפס הובאו מחוץ‬
‫שהאסתטיקה חורגת והופכת להיות‬ ‫המאה השביעית לספירה‪ .‬יש לייחסה‬ ‫לארץ ואולי סייעו לידם אמנים מקומ­‬
‫ככל הנראה‪ ,‬לתנועה יהודית‪-‬מקומית‪,‬‬ ‫יים‪ .‬הקומפוזיציה בחמת״טבריה מהווה‬
‫עבודה זרה‪ ,‬חל עליה האיסור‪.‬‬ ‫שפעלה ברוח מחמירה ושמרנית‪ ,‬מתוך‬ ‫שלב מוקדם ופחות בשל מזו של בית*‬
‫מניעים אידיאולוגיים‪ ,‬כדומה לאותה‬ ‫אלפא המהווה שלב מפותח יותר בחלו­‬
‫מזיגה וייחוד‬
‫תנועה שפעלה בבתי‪-‬הכנסת בגליל‪.‬‬ ‫קת השטח ואירגונו‪.‬‬
‫בסיכום יש לציין‪ ,‬כי אין לדבר‬
‫על ״אמנות יהודית״ כאשר דנים בא­‬ ‫אם אכן פעולת ההשחתה בוצעה בידי‬ ‫רצפה מיוחדת במינה‬
‫מנות בתי‪-‬הכנסת העתיקים בארץ‪-‬‬ ‫כת דתית‪-‬קיצונית‪ ,‬מתוך התנגדות לא­‬
‫ישראל‪ ,‬בתקופת התנאים והאמוראים‪.‬‬ ‫מנות הפיגוראטיבית מטעמים שבהלכה‪,‬‬ ‫מבין רצפות הפסיפס של בתי‪-‬הכנסת‬
‫האמנות בבתי‪-‬הכנסת‪ ,‬כמו בנין בית‪-‬‬ ‫הרי שבית‪-‬הכנסת הסמוך שביריחו‪,‬‬ ‫בארץ ישנה אחת‪ ,‬זו של עין‪-‬גדי‪,‬‬
‫הכנסת עצמו‪ ,‬היא אקלקטית‪ ,‬והיא‬ ‫שבנייתו מיוחסת לאמצע המאה השבי­‬ ‫שייחודה בא לידי ביטוי בעיצובה‬
‫מצביעה על מזיגה של יסודות אמנותיים‬ ‫עית‪ ,‬עיטוריו נעדרי הדמויות הם תגובה‬ ‫האמנותי ובתפיסה הדתית המשתקפת‬
‫שונים בתוכה השאולים ממקורות אח­‬ ‫להשחתה שהתרחשה בנערן‪ .‬תגובה זו‬ ‫בה‪ .‬מחד ‪ -‬היא פשוטה )דמויית‪-‬שטיח‬
‫רים‪ .‬זוהי אמנות השואבת את השראתה‬ ‫באה לידי ביטוי ברצפת‪-‬הפסיפס המעו­‬ ‫גדול וצבעוני(‪ ,‬אך מאידך ‪ -‬היא משת­‬
‫ממקורות עיטוריים וסגנוניים של העו­‬ ‫טרת בפשטות‪ ,‬כשטיח צבעוני‪ ,‬מורכב‬ ‫לטת על שטח האולם כולו‪ ,‬מאחדת אותו‬
‫לם היווני״רומי ושל המזרח‪ .‬קשה לדבר‬ ‫מדגמים הנדסיים ומוטיבים צמחיים‬ ‫וממקדת את המבט למרכזו‪ ,‬אל ארבע‬
‫על מקוריות בתיאורים שבבתי‪-‬הכנסת‪,‬‬ ‫מסוגננים בלבד; במרכזה תיאור ארון‪-‬‬ ‫הצפורים שבתוך המדליון העגול‪ .‬בתנו­‬
‫בתבליט ובפסיפס‪ ,‬מלבד אופיים הייחו­‬ ‫הקודש בצורה שטוחה ומסוגננת ומד‪-‬‬ ‫חתן של צפורים אלה יש מן ההכוונה אל‬
‫די של המוטיבים היהודיים ‪ -‬ארון‪-‬‬ ‫ליון עגול התוחם בתוכו מנורה‪ ,‬שופר‬ ‫הבימה ואל הגומחה המלבנית של ארון‪-‬‬
‫הקודש‪ ,‬המנורה‪ ,‬השופר‪ ,‬המחתה‪ ,‬הלו­‬ ‫ולולב‪ ,‬ומתחתם כתובת בעברית‪:‬‬ ‫הקודש המשולבת בקיר הצפוני של‬
‫לב והאתרוג ‪ -‬או על יצירה מקורית‬ ‫הבנין‪ .‬תפיסה קומפוזיציונית כוללנית‬
‫המקרינה על העולם הסובב אותה‬ ‫״שלום על ישראל״‪.‬‬ ‫מעין זו‪ ,‬לא רק שאינה מצויה ברצפות‪-‬‬
‫ומשפיעה עליו‪ .‬דומה‪ ,‬שאמנות בתי‪-‬‬ ‫אולם בסיכומו של דבר‪ ,‬נראה שלפי‬ ‫פסיפס של בתי‪-‬כנסת אחרים‪ ,‬אלא גם‬
‫הכנסת היא מופנמת‪ ,‬המושפעת ואינה‬ ‫ההלכה ישנה גישה סובלנית במסורת‬ ‫לא מצאנו כמותה ברצפות‪-‬פסיפס אח­‬
‫משפיעה‪ ,‬קולטת או שואלת‪ ,‬אך אינה‬ ‫היהודית לאמנות‪ ,‬להוציא הסתייגויות‬
‫אחדות‪ .‬תיאור פיגוראטיבי‪ ,‬בין בתב­‬ ‫רות בארץ‪.‬‬
‫תורמת או משאילה‪.‬‬ ‫ליט ובין בפסיפס‪ ,‬מותר והאיסור חל רק‬ ‫ייחודה הדתי של רצפת‪-‬הפסיפס‬
‫הרוח היהודית היוצרת בתקופה‬ ‫על פיסול חופשי‪ .‬היחס החיובי לאמנות‬ ‫בעין‪-‬גדי משתקף בכתובות השונות‬
‫העתיקה היא בהלכה‪ ,‬במדרש ובפילוסו­‬ ‫ולאומנות‪ ,‬שתחילתו אולי באותו יחס‬ ‫המצויות בסיטרה המערבית של בית‪-‬‬
‫פיה הדתית ולא באמנות הפלאסטית‬ ‫שזכו לו בצלאל ואהליאב בבניין המש­‬ ‫הכנסת‪ .‬יש בהן ביטוי לתפיסה הדתית‬
‫ובאסתטיקה הצורנית‪ .‬תרומתה של‬ ‫כן‪ ,‬בא לידי בטוי הגותי‪-‬פילוסופי‬ ‫של הקהילה היהודית במקום‪ .‬הכתובות‬
‫אמנות בתי‪-‬הכנסת העתיקים בארץ‪-‬‬ ‫באיגרתו של הרב קוק לרגל פתיחת‬ ‫אינן מזכירות רק את הנדבנים‪ ,‬כמקובל‬
‫ישראל היא בביטוי הצורני של המוטי­‬ ‫בית‪-‬הספר לאמנויות ״בצלאל״ בירוש­‬ ‫בבתי‪-‬כנסת אחרים‪ ,‬אלא מציינות גם‬
‫בים היהודיים‪ ,‬בתבליט ובפסיפס‪ ,‬ובע­‬ ‫לים‪ .‬בסיכומו של דבר גישת המסורת‬ ‫את אבות האנושות לפי דברי הימים א‪,‬‬
‫היהודית לאמנות‪ ,‬כולל אמנות התבליט‬ ‫א‪ ,‬א׳‪-‬ד‪ ,‬ומתארות באופן מילולי את‬
‫רכם החזותי‪-‬אסתטי‪.‬‬ ‫והפסיפס‪ ,‬היא סובלנית ומתונה‪ .‬היה‪-‬‬ ‫שנים‪-‬עשר הסמלים של גלגל‪-‬המזלות‪,‬‬
‫לעומת התיאור הפיגוראטיבי‪ ,‬בעל‬
‫‪m‬‬ ‫פסיפס ציפורים מבית־גוברין‬ ‫האופי האלילי‪ ,‬של גלגל‪-‬המזלות המו­‬
‫פיע בבתי‪-‬כנסת אחרים‪ .‬הדבר מרמז על‬
‫•־'י ‪.‬״״״ני‪.‬‬ ‫קנאותה הדתית של הקהילה היהודית‬
‫בעין‪-‬גדי‪ ,‬על השקפת עולמה השמרנית‬
‫‪i‬‬ ‫ועל יחסה המחמיר לתאורים‬
‫פיגוראטיביים מסויימים‪ .‬זאת‪ ,‬בניגוד‬
‫למתינותן של קהילות אחרות בארץ‪-‬‬
‫ישראל באותו פרק זמן‪ ,‬שהרשו לתאר‬
‫את הסמלים של גלגל‪-‬המזלות ולעתים‬
‫אף בצורה נועזת‪ ,‬דהיינו בעירום‪ ,‬דוג­‬

‫מת זה בבית‪-‬הכנסת בחמת‪-‬טבריה‪.‬‬
‫הפסיפסים הפיגוראטיביים בבתי‪-‬‬
‫הכנסת‪ ,‬אין בהם כדי לפגוע ברגשות‬
‫הדתיים של המתפללים‪ ,‬אפילו כשמדו­‬
‫בר בדמות או במוטיבים אליליים מובה­‬
‫קים‪.,‬כגון סמלי גלגל‪-‬המזלות והליום‪.‬‬
‫ראשית ‪ -‬הדמויות אינן מתוארות בצו­‬
‫רה חופשית‪ ,‬כפסל תלת‪-‬מימדי‪ ,‬ועל‪-‬ידי‬
‫כך נפגמת שלמותן‪ :‬שנית ‪ -‬באותה‬
‫תקופה איבדו המוטיבים האליליים את‬
‫משמעותם האלילית והפסיקו להאמין‬

‫בהם או לסגוד להם‪.‬‬

‫אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן‪ ,‬אנו נתקלים בתופעה‬

‫‪16‬‬