Page 58 - תאטרון 38
P. 58

‫טרטיף בגשר‪ .‬כל הדמויות עוטות פאות טווסיות צבעוניות‬

‫ראוי לומר שמבחינות מסוימות בימוי טרטיף בבית ליסין מורכב מקודמו‪ :‬עמידתו של טרטיף )נמרוד‬
‫ברגמן( בפני בני המשפחה אינה נלעגת‪ .‬יתר על כן‪ :‬חיזורו אחר אלמיר‪ ,‬אשתו האלגנטית והמעניינת‬
‫של אורגון )הדס קלדרון( הוא דון‪-‬ז'ואניסטי‪ ,‬וכשהיא דופקת על השולחן כדי לזרז את אורגון בעלה‬
‫)ששון גבאי(‪ ,‬המתחבא מתחתיו‪ ,‬לצאת‪ ,‬ניתן לחשוב שדחיפ ּות קריאתה נובעת מהחשש שמא היא‬
‫עצמה עלולה להתפתות לטרטיף‪ .‬גם הדמות הסמלית – ה ְזקנה לבושת השחורים היושבת מאחור‬
‫ומתפללת עוד טרם ההצגה מתחילה – מעוררת מחשבה‪ :‬האם הוסיף אותה הבמאי כעדות למסורת‬

                                                            ‫הדתית הקפואה העוברת מדור לדור?‬

‫מעורר עניין אף הסיום הכפול שהוענק להצגה‪ ,‬ביטוי לעידן הפוסט מודרני‪ ,‬הנוסך בנו תחושה‬
‫שחיינו הם בבואה של מצבים בלתי מקוריים‪ .‬וכך‪ ,‬בעוד שהקומדיה מפגישה‪ ,‬כמעט כמעשה‬
‫של דאוס‪-‬אקס‪-‬מכינה‪ ,‬את היסודות המנוגדים ומלכדת אותם לכלל נצחון על הנבל‪ ,‬רומז כאן‬
‫הבמאי על שרירותן של ההכרעות האנושיות‪ :‬במקום לסיים בהולכה של טרטיף אל הכלא‪ ,‬כפי‬
‫שמנחה אותו המחזה הכתוב‪ ,‬הוא מציג את שתי האפשרויות ההיפותטיות‪ :‬בית המשפט יכול‬
‫היה לחשוף את נבלותו של טרטיף ולהענישו במאסר‪ ,‬אך יכול היה גם שלא לגזור עליו אשמה‬
‫ב"העדר תשתיות ראיתיות"‪ .‬האם אין גם כאן רמז לחיינו אנו‪ ,‬שבהם התקבלה לאחרונה לא‬
‫פעם החלטה שלא להעמיד אישיות פוליטית לדין‪ ,‬או לזכותה מחוסר ראיות‪ ,‬גם אם פגיעתה‬

                                                             ‫בחוק היתה לכאורה ברורה לעין?‬

‫גליון ‪57 38‬‬
   53   54   55   56   57   58   59   60   61   62   63