Page 60 - תאטרון 38
P. 60
לכאורה ניתן לומר שבדון ז'ואן מעז מולייר לצאת נגד הגישה הדתית הכובלת את החשיבה
החופשית באופן נוקב יותר מאשר בטרטיף ,שכן הוא שולל בו לא רק את התיו ּוך של הכנסייה
בין האל והאדם ,אלא גם את העולם המטאפיזי בכלל .כך דון ז'ואן מנסה לפתות איש עני
שהוא פוגש ביער לקלל את אלוהים תמורת מטבע זהב ,ולשאלתו של סגנרל משרתו במה הוא
מאמין ,הוא משיב" :אני מאמין ששתיים ועוד שתיים הן ארבע ,ושארבע ועוד ארבע הן
שמונה" .עם זאת המחזה דון ז'ואן ,שלא כטרטיף ,איננו סאטירה חברתית .עמדותיו של דון
ז'ואן הולמות את הספקנות של מולייר ,ולכן אף כי הוא דמות קומית ,בהיותו בלתי מודע
לקשיים ולסכנות המאיימים על חייו הפוחזים ,מולייר מחבב אותו .נכון שסגנרל ,המטיף לדון
ז'ואן מוסר על חשיבותה של האמונה באלהים ,הוא המייצג את היסוד המנוגד ,אלא שמולייר
מחבב אף אותו ,ובונה אותו כאדם בעל תגובות טבעיות )כמו סנצ'ו פאנסה ב"דון קיחוטה"(.
לא כן באשר לטרטיף ,שהוא דמות של נבל מושלם ,בהיותו מודע לעצמו .מהצטברות הידע
על אודותיו במחזה ,נראה כי הוא מתכנן שלב אחרי שלב את השתלטותו על בית אורגון בעודו
משתמש ביראת השמים ככלי משחק ,ובעודו חש בוז עמוק למיטיבו אורגון )" ֲא ִני מ ֹו ִלי ְך א ֹות ֹו
ְּכמ ֹו ֶאת ַה ְּב ֵה ָמה"( .כאן יש אפוא בקורת על האופן בו משמשת הדת קרדום לחפור בו בקרב
מאמיניה ,ומנגד על התפתותם הקלה של אנשים לסמכות הדתית .האופן בו ביטא מולייר את
רעיונותיו בעולם הלא דמוקרטי של המאה ה 17-הוא עדות לאומץ ליבו .ככל הנ
ראה ,כל עוד האנושות לא תחדל מלהתקיים ,לא תחדל להישמע צעקתו.
טרטיף בבית ליסין :מימין מיה דגן .לצידה ששון גבאי הדס קלדרון ,נמרוד ברגמן,פלורנס בלוך,
שלומי טפיארו ,ארז וייס ,אור בן מלך ,לורין מוסרי) .צילום :דניאל קמינסקי(
גליון 59 38
