Page 65 - תאטרון 38
P. 65

‫קלאסיקה במבט נוסף‬

‫הקדמונים אל רצח אב אפשר להיווכח מדבריו של אפלטון‪ .‬על פי אפלטון‪ ,‬המקרה היחיד שבו‬
‫הרג לא יוצדק בשום נסיבות‪ ,‬גם לא בנסיבות של הגנה עצמית )כפי שיטען אדיפוס בהמשך(‬

           ‫הוא רצח הורים‪ .‬על כך אומר אפלטון‪ :‬הורג אביו או אמו בחרון אפו – מות יומת‪4.‬‬

‫ושוב מצביעים דבריו של אדיפוס עצמו על חומרתם האובייקטיבית של המעשים )‪1365-‬‬
                                                                                       ‫‪:(1360‬‬

‫הן כעת אני שנוא‪-‬אל‪ ,‬בן לאם טמאה‪ / ,‬שותף בהולדה למולידי‪ / .‬אם יש פורענות‬
                                             ‫שהיא מעל לכל‪ / ,‬הרי זכה בה אדיפוס!‬

‫על רקע זה נבחן בהמשך את השינוי המתגלה מאוחר יותר בגישתו של סופוקלס אל מי שביצע‬
                                                                                ‫מעשים כאלה‪.‬‬

‫באדיפוס בקולונוס‪ ,‬לאחר סירובה של המקהלה להרשות לאדיפוס לשהות בחורשת‬
‫האומנידות בקולונוס כפי שהובטח לו תחילה‪ ,‬פונה אנטיגונה למקהלה ומעלה את הטיעון‬
‫שאדיפוס אינו אשם‪ ,‬שכן מעשיו היו "בלתי רצוניים" )‪ .(239 ergōn akontōn‬זוהי הפעם‬
‫הראשונה שנעשה במחזה שימוש במונח‪ ,‬שיחזור על עצמו בהקשרים ספציפיים הנוגעים‬
‫ליחסו של אדיפוס למעשיו‪ .‬בשלב זה אנטיגונה מזכירה באופן כללי "מעשים"‪ ,‬ואין היא‬
‫מעלה טיעונים מוגדרים במטרה להצדיק את התנהגותו של אביה במי משניהם‪ .‬אך מייד לאחר‬

                      ‫מכן פונה אדיפוס עצמו למקהלה‪ ,‬ובבקשו מחסה הוא אומר )‪:(274-270‬‬

‫אבל איך יתכן למצוא פסול בטבעי? ‪ /‬הלא הגבתי כנתקף‪ ,‬ולפי החוק ‪ /‬גם לו פעלתי‬
‫ביודעין איני אשם‪ / .‬אך לא ידעתי‪ ,‬בעוד שאלה שרצו ‪ /‬להמיתני‪ ,‬במודע שלחו בי‬

                                                                                  ‫יד‪.‬‬

‫מניסוח הדברים ניתן להבין שאדיפוס מתייחס אל כל אחד מהמעשים בנפרד‪ .‬הנאום מכיל את‬
‫שני הטיעונים המרכזיים שבגינם רואה עצמו אדיפוס חף מפשע‪ :‬הוא פעל מתוך הגנה עצמית‪,‬‬
‫ובחוסר ידיעה‪ .‬מעניינים במיוחד דבריו בטורים ‪ :274-273‬בעוד שאלה שרצו‪ /‬להמיתני‪,‬‬
‫במודע שלחו בי יד‪ .‬על פי הקשרם של הטורים בתוך הנאום כולו נראה שאדיפוס עורך‬
‫הקבלה בין אי‪-‬הידיעה שלו בעת הרצח לבין הידיעה של הוריו‪ .‬הוא פעל מתוך הגנה עצמית‬
‫ומבלי יודעין‪ ,‬בעוד הוריו פעלו מתוך ידיעה ברורה כאשר ניקבו את רגליו והשליכו אותו על‬

                                                                                   ‫הר שומם‪5.‬‬

‫המקרה הבא שבו אדיפוס מצדיק את מעשיו מתרחש מעט מאוחר יותר‪ ,‬כאשר המקהלה פונה‬
‫אליו ומנסה לברר פרטים על עברו‪ .‬בדיאלוג ניכרת היטב הסקרנות החטטנית מעט של‬
‫המקהלה‪ ,‬ותחושת אי הנוחות של אדיפוס‪ .‬במקרה זה ההפרדה בין ההתייחסות ליחסים עם‬

                     ‫‪4‬כתבי אפלטון‪ ,‬כרך רביעי‪ ,‬תרגום‪ :‬יוסף‪ .‬ג‪ .‬ליבס‪ ,‬עמ' ‪=] 308‬החוקים ‪[c 869‬‬
‫‪5 Jebb, OC 274; Cf. OT 718.‬‬

‫‪‬גליון ‪37‬‬          ‫‪ 64‬‬
   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69   70