Page 67 - תאטרון 38
P. 67
קלאסיקה במבט נוסף
הרצוניים מצוינים על ידי המונח ) 6.(ekōnעל בסיס חלוקה זו אפשר להסיק שכוונתו של
אדיפוס לומר שהנישואים עם אמו יכולים להיחשב כמעשה לא-רצוני .במקרה זה מדובר
במעשה שנעשה מתוך חוסר-ידיעה )ביזמת העיר ...ובלי דעת( ,ולכן אדיפוס רואה עצמו
כפטור מאחריות ועונש7.
שימוש דומה במונחים אלה מופיע גם באדיפוס המלך ,בדברי השליח המציין בהדגשה
שהעיוורון שגרם אדיפוס לעצמו והתאבדותה של יוקסטה הם מעשים רצוניים שנעשו מתוך
בחירה חופשית ):(1231-1227
גם מי האיסטרוס או הפסיס לא יוכלו /לשטוף את הזוועות אשר מסתיר הבית/ ,
חלקן יחשוף מיד – פגעים שמרצון ,לא מכפיה .אבל את המכאיב מכל /נראה
שהאדם יוזם מבחירתו החופשית.
השליח מדגיש כאן שהמעשים שנעשו במהלך המחזה היו רצוניים ,וזאת בניגוד למעשי העבר
– רצח האב וגילוי-העריות – שהיו מעשים בלתי-רצוניים 8.השליח מוסיף כי הרעות הרצוניות
הן הגרועות ביותר שכן הן נעשות מתוך בחירה חופשית .מהבחינה הזאת סופוקלס מתייחס
למעשים של אדיפוס בצורה זהה בשני המחזות .בשניהם ההתייחסות למעשי העבר היא כאל
מעשים שנעשו בניגוד לרצון .מודעות מלאה או מידע שלם הם המאפשרים רצון חופשי
ובהכרח גם בחירה חופשית .אך מעשים רצוניים אלה הם הגרועים ביותר משום שאין בהם
הנחמה שיש במעשים שנעשו מתוך כפייה או אי-ידיעה ,אותה אי-ידיעה שממנה ישאב
אדיפוס נחמה ובאמצעותה אף יצדיק את מעשיו מאוחר יותר ,באדיפוס בקולונוס.
נחזור לאדיפוס בקולונוס .המקהלה ממשיכה לתחקר את אדיפוס בנוגע לעברו ובטורים
קצרים וקולעים שב אדיפוס ומתנער מאחריות למעשיו ).(548-539
מקהלה :ומה עשית!
אדיפוס :לא עשיתי.
מקהלה :איך יתכן?
אדיפוס :האשה נתנה לי כשי ,שי שזכיתי בו לאסוני כגמול על הצלת העיר!
מקהלה :איך יתכן? הרי שפכת דם...
אדיפוס :דם? מה רצונך לדעת?
מקהלה :האם לא את דם אביך?
אדיפוס :הו ,זו עוד דקירה ,עוד פצע!
מקהלה :הרגת.
6 Finkelberg (1997) p. 565
7 Finkelberg (1997), pp. 561-567
8 Jebb (1965), OT 1229; Dodds (1966), 42; Cf. Soph. Fr. 665:
"ומבין בני האדם אף אחד אינו גרוע לאחר שטעה בניגוד לרצונו"
גליון 37 66
