Page 26 - תאטרון 35
P. 26
תראו ,פילים. יונתן וחלמוני:
לכו ,לכו ,אני אחריכם. האב:
הפילים .הנה הם. יונתן וחלמוני:
אנחנו רוצים לרכוב עליהם.
אתם רוצים לרכוב עליהם האב:
ואתם צודקים ,כדאי לכם לרכוב עליהם.
אנחנו גם רוצים לשחק איתם יונתן וחלמוני:
כן .לשחק איתם. האב:
ויותר מזה ,רוצים שישחקו איתנו. מנהל הקרקס:
לכו לכם ילדים .לכו ושחקו עם הפילים!
אני מצטער ,אבל הילדים לא יכולים לשחק עם הפילים. האב:
מנהל הקרקס:
אבל הם רוצים.
באותה המידה שהם רוצים ,הם לא יכולים. האב:
מנהל הקרקס:
זה חבל ,כי הם כל כך רוצים.
נכון ,והמציאות הולכת לטפוח להם על פניהם. האב:
מנהל הקרקס:
אתה עושה את זה למעשה ,מתוך רשעות.
לא .מתוך הכרח האב:
אם כל הילדים יוכלו לרכוב על הפילים, מנהל הקרקס:
איך הם ימשיכו לרצות את זה כל כך, האב:
מה שעומד מול עיניהם זה הרצון ולא הרכיבה מנהל קרקס:
אם הם ירכבו ,איך ירצו? האב:
ובכל זאת ,תראה איזה מקום נפלא הוא זה שאנחנו חיים בו,
בו ילדים יכולים לרצות כל כך לרכוב על הפילים
ואני יכול ,בדיוק באותה המידה ,להגיד להם לא.
איזו נקודה אתה רוצה להוכיח?
רק לפני רגע אמרת ,בואו ילדים ,שחקו עם הפילים.
והם באמת באו.
נכון ,כי הם ילדים.
)בהתפעלות( תאר לך כזה דבר.
ועכשיו ,אתה אומר ,להיפך.
24גליון 35
