Page 30 - תאטרון 35
P. 30
את יכולה לומר עוד פעם? הילד:
שלום מנקה המחראה. הבת:
הנה ,גם עכשיו! הילד:
מה קרה? הבת:
צביטה. הילד:
סליחה. הבת:
הילד:
לא ,אני אשמח אם שוב תגידי,
כדי שאוכל להיות בטוח. הבת:
הילד:
אני לא אמורה לדבר איתך. הבת:
למה לא?
הילד:
כי אני בתו של מנהל הקרקס ,ואתה אחרי הכול
מנקה המחראה. הבת:
)היא יוצאת(
אז מה? בכול זאת אנחנו מדברים לא?
תראי ,שנינו עומדים על שתי רגליים ,ממש באותו החדר, הילד:
אין כמעט מרחק בינינו – אחד זורק מילים והשני לוקח,
הרי מבחינת מי שעומד בצד אפשר לחשוב כמעט שאנחנו שני קרובים.
שלום מנקה המחראה.
הנה ,משפט אחד קטן ,רק לתלות אותו
ככה בחלל החדר ולהתבונן בו.
ומבעדו ,הכל נהייה צלול -
הנה ,זהו זה ,עולם ,תודה שכבר עכשיו ,בגיל צעיר,
הראית לי את המשפט –
שלום ,מנקה המחראה ,הטומן בתוכו את הגרעין,
את צופן הקיום ,כל כל פשוט,
כל אידיוט יכול היה לחשוב עליו .ובכול זאת ,כל כך חכם.
איך לא העליתי על דעתי?
אין ספק ,יש כאן גילוי .משהו בסדר גודל.
אני מבין עכשיו דברים לעומק – אלו החיים.
28גליון 35
