Page 80 - תאטרון 39
P. 80
תעודת זהות
קיומן .הוא מונע את עצמו אפילו מאושרי ,יושב מכוסה כולו בביגוד בעת הפוגת הפרידה
במבצר ,בעוד האחרים מתפשטים ומשתחררים ,ולא מחבק את אושרי בסיום כמו האחרים.
כאמור ,שלוש הדמויות הללו מתאחדות בסצנה האחרונה של אושרי .לפניו נפגע זיתלאווי,
המאייש הקבוע של "הירוק" ,וכשלירז וקוריס מגיעים לחלץ אותו הם גוחנים שוב בין קירות
הבטון הנמוכים של תעלת הקשר ,כל אחד מהם מצולם בנפרד בפינתו .מיד לאחר מכן,
כששניהם מצויים כבר במתחם המוצב וזיתלאווי מועמס על מסוק הפינוי ,אושרי נפגע כשהוא
רץ בחזרה פנימה מכיוון המסוק .ברגע זה לירז קופא ,כלוא בחרך שהוא הפתח החוצה ,אושרי
זועק אליו ,וקוריס מגיע מאחורי לירז ,רץ אל אושרי ומפנה אותו פנימה .כלומר ,קוריס ,סרבן
ההרואיקה ,מממש את האידיאל הצה"לי המוצהר בזמן שלירז לא מסוגל לעשות זאת )"ג'ונה:
אה ,לעמוד כאן ולדעת שאינך יכול לעשות כלום" ,סיום הם יגיעו מחר( .קוריס כביכול מחליף
אותו כשהוא מגיח מאחוריו ורץ קדימה ,נענה לאושרי במקומו .התמקדות ) (Zoom-inעל לירז
מזווית תחתונה מדגיש את רגע המפתח הזה ואת המצב הדואלי בו הוא נמצא ,דואליות תוך-
אישית שהנגדתו לדמויות אחרות מאירה עליה באופן בין-אישי.
העימות האחרון בין לירז וקוריס הוא הגלוי ביותר .הם נמצאים לבדם כשמגיעה הפקודה
להישאר לילה נוסף בבופור ,לאחר שפינו ממנו את כל הציוד ואת רוב החיילים .קוריס צופה
בלירז מקבל כרגיל את הדין ,יוצא ללא מילה וחוזר כמעט מיד ללא שינוי בפריים .הוא יוצא
מהתמונה ונכנס אליה בחזרה ,כמו חודר שוב לתודעתו המקובעת של לירז .הם מרוחקים זה מזה
עד כמה שאפשר ,לירז יושב בחזית מימין ,קוריס עומד בעומק משמאל".יהיה פה טבח" ,הוא
אומר .כשלירז עונה שאינו יכול ,נפשית ,לעזוב בניגוד לפקודה ,מודיע לו קוריס" :מגיע לנו
מפקד שכן יכול" ,חוזר ומדגיש את מה שהוא רואה כמחויבותו הראשית של לירז .כהד לכך
עונה לו לירז ,נושא אליו מבט מתחתית המדרגות בהן קוריס עולה בחזרה למעלה" :לא מגיע לי
להיות זה שברח מבופור" .ראשית ,מעניין השימוש הכפול במושג "מגיע" .שנית ,מעניין מושא
הפעולה" ,לנו" מול "לי" .קוריס מדבר במונחי הפלוגה ,והיחסים שמעניינים אותו הם יחסי
המפקד הישיר וחייליו .לירז עסוק כביכול בעצמו ,בדימויו העצמי ,אך למעשה מתדיין עם דימוי
החייל שהונחל לו".לא מגיע לי להיות זה שברח מבופור" משמעו מבחינת לירז "לא מגיע לי
להיות החייל שחורג-שובר את המיתוס" ,מיתוס שכבר זר לקוריס.
"זיווג" מעניין אחרון שנעשה בסרט בין דמות לירז לדמות נוספת הוא בינו לבין מפקדו ,דמות
צבאית אורחת הדומה לדמות בומה בהם יגיעו מחר .מול המפקד הצעיר ,הנלהב" ,המורעל",
המאמין בכל מחיר בצדקת הדרך הצבאית ,ניצב המפקד הוותיק ,המפוכח ,העייף משהו .השיחה
האישית ביניהם מתנהלת במסדרון חשוך ,כשבצילום מרחוק ) (Long-shotלא ניתן להבחין
ביניהם .הדיון על ההכרח בהוראה לרדת מההר זולג אל הסיפור על כיבוש ההר ,סיפורו האנטי-
הרואי של המפקד הבכיר שהיה אז חייל צעיר ,נפצע עוד לפני הקרב ולא השתתף בו .הוא
מבקש למעשה מלירז לרדת בחזרה אליו ,אל המקום בו נשאר ,למרגלות ההר .כמו מול אביו
של זיו ,גם שיח זה הוא שיח בין-דורי ,המכניס את ההיאחזות בבופור להקשרה הרחב .המציאות
שעבור לירז לא ניתן לדמיין אחרת במקומה ,היא אפיזודה חולפת ואף מבישה מעט עבור הדור
שקדם לו.
גליון 39ת א ט ר ו ן 79 
