Page 83 - תאטרון 39
P. 83
טוב ,אז צריך להתארגן לנסיגה .לכנס את האנשים .לאבטח את נתיב הנסיגה.
] [,,,ותדאגו לציוד .לאסוף הכול .לא להשאיר כאן שום דבר.
השוט האחרון של הסרט מראה את לירז לאחר חציית הגבול בחזרה לארץ )בנסיעה על דרך שהפעם
לא מובילה לאין ,אלא לשער הנפתח אל הצד הדרומי של הגבול( ,כשהוא מתפשט ומתפרק מסממניו
הצבאיים :נשק ,אפוד ,סרבל ,כובע ,ולאחר מכן כורע בלתי מוגן על רקע הנוף )כשלעומתו ,או
בהשלמה לו ,קוריס ,נציג נקודת המבט הנשית-אזרחית ,מתקשר מיד לאמו( .בסיום הם יגיעו מחר
מועמסים ההרוגים על אלונקות ויוצאים עם חבריהם ,אך מתי הבופור לא יתפנו ולא יעזבו לעולם :לא
הרוגי הקרב מ '82-ששמותיהם מחוררים בשלט נוסף ,שסירב להיפרד מקיר המוצב ,ולא החללים
הנוספים שבלע ההר מאז ועד היום.
מה קרה בחמישים ושבע השנים שבין הם יגיעו מחר לבופור?
מה קרה לששת המוקשים שנשארו על הגבעה "למחר"?
האם גם המוקשים שטמנו חיילי הבופור חזרו אליהם כבומרנג והתפוצצו ברגליהם?
ומה עלה בגורל שאלתו של המחזאי ,שחם עצמו:
מה יהיה מחר ,כאשר לא יירו עלינו ,כשנצטרך להתמודד עם המוקשים של חיינו ,באותה
סיטואציה 'קיומית' אשר בה לא פעולת הצוות משפרת את מעמדנו ,אלא היחיד נבנה מחורבנו של
חברו?10
הגבעה הפכה להר ,והחיילים המשיכו למות באופן שרירותי וללא תכלית .הספירה לאחור בהם יגיעו
מחר התחלפה בספירה קדימה בבופור ,אך התגלתה למעשה כספירה חוזרת במעגל החג סביב עצמו,
כספיראלה הנעה בזמן אך לא עם הזמן ,כנחש הנושך את זנבו .כפי שמראים החיילים הבודדים
הכלואים בסרט במסגרות בטון ,בעיגולי אור ובעמדות שמירה ללא מוצא ,החיילים הישראלים
מתגייסים ביחד אך מתים אחד אחד .במקום להגיע למחר ,הם מגיעים לבופור.
ביבליוגרפיה
זילברשטיין ,טלי .2013 ,ככה צריך לעשות חיילים :דמות החייל בתאטרון ובקולנוע הישראליים
-תחנות נבחרות ,תל אביב :רסלינג.
עפרת ,גדעון .1975 ,הדרמה הישראלית ,ישראל :צ'ריקובר והאוניברסיטה העברית.
שחם ,נתן .1989 ,הם יגיעו מחר ,ישראל :אור-עם.
פילמוגרפיה
סידר ,יוסף .2007 ,בופור ,ישראל.
10עפרת ,הדרמה הישראלית ,עמ' .38
82ת א ט ר ו ן גליון 39
