Page 40 - תיאטרון 34
P. 40
אסתר נכנסה לחיים שלי לפני שנתיים כשעברתי לדירה החדשה שלי,
אישה מאוד מבוגרת ,ערירית,
בת שמונים אני חושבת ...אולי פחות אולי יותר ...סכיזופרנית שגרה בדירה מתחתיי.
לאסתר היו שעות קבועות שהיא הייתה יוצאת למרפסת ,כל יום ,זה היה קורה ב,12:30-
16:30וב 18:00-בפעם אחרונה.
היו הרבה מאוד סימני שאלה לגבי הזהות של אסתר :מאיפה היא באה? מי המשפחה שלה?
האם יש לה קרובים? והאם מישהו בכלל מודע למצב שלה .בין כל סימני השאלה האלה,
דבר אחד היה מאוד ברור והוא שאסתר צריכה עזרה ...היא זועקת לעזרה.
)מנהלת ההצגה מגישה לאיילה כוס מים(
לאסתר היה התקף פסיכוטי לפחות פעם ביום .ההתקף הזה היה בא לידי ביטוי בכך שהיא
הייתה מדברת לעצמה ,ממלמלת מילים בלי משמעות ,בלי היגיון ,בלי הפסקה.
מילים שגם אם הן היו נאמרות בשקט ,לאורך זמן ,ברפטטיביות שלהן ,לי הן נשמעו כמו
צעקה ,כמו אה ...צפירה...
בכל פעם שאני צופה בתמונות האלה מחדש ,אני מתמודדת שוב עם המוגבלות של הצילום,
של המדיום ,חוסר היכולת שלו להעביר קול ,סאונד ,כי הנוכחות של אסתר תמיד הייתה
מלווה בסאונד.
רצף תודעה חשוף ומפורק שבעוצמות שלו יכול היה לשתק אותך.
אני מודה ששאלתי את עצמי הרבה פעמים איך היא בכלל מתפקדת? מאיפה היא מגייסת
כוחות? כי היה לי ברור שההתקפים האלה דורשים המון כוח נפשי.
אסתר לא נתנה לי להתקרב אליה ,לאף אחד,
השילוב הזה של ההתקפים הפסיכוטיים שלה עם הגיל המבוגר גרמו לי להניח ...גרמו לי
להאמין ,שהיא ניצולת שואה...
אחרי שהיא כבר הפכה להיות חלק מהחיים שלי ,יכולתי להרשות לעצמי גם להיות מעט
צינית לגביה ולזהות את הרגעים שנראה לי שהיא גם קצת משחקת על זה ,על הטייפ קאסט
השואתי ,הכול בגלל הגרמנים .שבאיזה שהוא מקום היא יודעת שבגללו ,בגלל הטייפ
קאסט הזה ,אנשים נותנים לשיגעון שלה קצת יותר רספקט.
סכיזופרניה עם טלאי צהוב בארץ נסלחת יותר מסתם עוד סכיזופרניה ,לא?
באופן טבעי צילמתי אותה ,ממרפסת שלי ,מהגג של הבניין והמסדרון המשותף ,למדתי את
סדר היום שלה.
לפעמים הייתי מחכה לה בכניסה של הבניין שתחזור מהסידורים ואיך שהיא הייתה נכנסת
לחדר המדרגות ,אני מיד בעקבותיה.
אם היה נראה לי שהיא עומדת להבחין בי ,הייתי מיד מסתירה את המצלמה ,מברכת אותה
לשלום ,שואלת אותה אם היא צריכה עזרה עם הסלים...
אסתר כמובן תמיד סירבה.
כאילו פחדה להדביק אנשים אחרים באומללות שלה.
38גליון 34
