Page 41 - תיאטרון 34
P. 41

‫פרסום ראשון‬

‫בבית‪ ,‬מול הצילומים על המחשב‪ ,‬הייתי מופתעת מדי פעם לגלות בין כל התמונות גם איזו‬
            ‫תמונה אחת שבה היא הייתה נראית נינוחה מאוד‪ ,‬מלאת חיים‪ ,‬ממש כמו ילדה‪.‬‬

‫אני לא ממש יודעת מה גרם לי להתעסק בה‪ ,‬אולי זו העובדה שהיא כל הזמן הייתה שם‪ ,‬לא‬
                                                        ‫באמת מאפשרת אופציה להתעלם‪,‬‬

               ‫או אולי בגלל שהיא סימנה לי את הרגע הזה "שלא יכול להיות יותר גרוע"‪,‬‬
‫כי ביום שאני אמצא את עצמי מחטטת בתיבות הדואר‪ ...‬או מחפשת אוכל בזבל כאילו‬
‫הנאצים בדרך‪ ,‬או אמצא את עצמי מדברת עם הרדיו ומתחננת שהוא יעביר מסר‬
‫לפרטיזנים כי הזמן קצר ואני חייבת שיבואו להציל אותי או להאמין שהנה קציני האס‪.‬אס‪.‬‬

                 ‫פוקדים עליי להתפשט וללכת ערומה לקלפות‪ ,‬זה הכי גרוע שיכול להיות‪.‬‬
        ‫זה המקום שבו אני משחררת את השפיות הגבולית שלי ונסחפת בלי שליטה לפחד‪.‬‬

                  ‫ככל שעבר הזמן‪ ,‬נהייתי אובססיבית לגביה‪ ,‬רציתי להתקרב כמה שיותר‪.‬‬
‫מישהו חיצוני בטח היה אומר לי שזו רק שאלה של זמן עד שהיא תבחין שאני עוקבת‬

                                                                                  ‫אחריה‪.‬‬
                                                                    ‫אני העדפתי להתעלם‪.‬‬
‫פעם אחת היא השאירה את דלת הכניסה לדירה שלה פתוחה‪ ,‬השעה הייתה ‪ ,12:30‬ידעתי‬
                                    ‫שהיא מן הסתם במרפסת עסוקה‪ ,‬משקה את העציצים‪.‬‬
                                     ‫לא יכולתי לעמוד בפיתוי‪ ...‬ונכנסתי לתוך הבית שלה‪.‬‬
                                                 ‫זה היה רעיון רע מאוד‪ ,‬היא מאוד נבהלה‪.‬‬
‫אחרי התקרית הזו אסתר כמעט ולא יצאה מפתח הדירה שלה‪ ,‬גם לא למרפסת‪ .‬את רעש‬
                                  ‫הדיבור והמלמולים הבלתי פוסקים‪ ,‬החליף פתאום שקט‪.‬‬
‫העובדה שלא צילמתי אותה או שלא ראיתי אותה גרמה לי להפסיק לחשוב עליה‪ ,‬ההיפך‪,‬‬
‫חשבתי עליה הרבה יותר‪ ,‬מה היא עושה עכשיו בדירה שלה? האם היא זקוקה לעזרה? עד‬
                                                             ‫כמה היא מפוחדת? גם ממני‪.‬‬
                            ‫)עולה תמונה של אייפון עם אוזניות‪ ,‬מונח על סדיני מיטה(‬
            ‫"כששאלתי את אימא ואבא מי זה שם ברדיו? הם ענו לי – איש בשם היטלר"‪.‬‬
‫באותן שעות שפעם היא הייתה יוצאת לגיחות שלה לעולם החיצון‪ ,‬למרפסת‪ ,‬במקום לצלם‬
‫אותה‪ ,‬המשכתי לצלם אבל בתוך הבית שלי‪ ,‬בתוך הדירה שלי‪ .‬במקביל התחלתי לכתוב לה‬
   ‫יומן‪ ,‬יומן בדיוני שבו אני מנסה לפענח איפה היא נמצאת על ציר השואה היומיומי שלה‪.‬‬
‫)עולה תמונה של אוסף תקליטים ובו תקליט אספנים עם השיר "חי " ‪ -‬הביצוע של‬
                                                      ‫עופרה חזה באירוויזיון בגרמניה(‪.‬‬
‫"אימא תפרה היום טלאי צהוב לבגד ואמרה שאסור לה לשכוח ללכת עם‪ ,‬כי מי ששוכח‬

                                                                             ‫נכנס לכלא"‪.‬‬
‫כאן דרך התקליט של השיר "חי"‪ ,‬דרך הבגדים שעיצבה דורין פרנקפורט לעופרה חזה‬
 ‫לאירוויזיון שנערך בגרמניה‪ ,‬דמיינתי מה עובר על הילדה אסתר בוורשה שלפני המלחמה‪.‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪39 34‬‬
   36   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46