Page 125 - גג 44
P. 125

‫מדור שירי האהבה "טעם התפוח" נפתח בשיר הקצר שעל שמו נקרא המדור‪ ,‬ומוקדש‬
‫לסביון ליברכט‪ָ " :‬ע ַק ְר ִּתי ִּמ ֵּלב ַה ַתפו ַח ‪ֹׁ /‬ש ֶרש ָה ַרע‪ִּ / .‬ק ַל ְפ ִּתי ְק ִּל ָפתֹׁו ֶה ָע ָבה ‪ָ /‬י ַצ ְק ִּתי ָע ָליו‬

                                                    ‫ְד ַבש‪ֵּ / .‬ע ֶדן ָח ָדש ַעל ְש ָפ ַתי‪ֲ / .‬א ֹׁד ָני ְפ ַתח‪".‬‬

‫שיר קצר זה הוא עדות למורכבות ולרב‪-‬רובדיות שירתה של רחלי‪ .‬כבר שתי השורות‬
‫הראשונות מיטלטלות בין תפיסה ליטראלית של התפוח‪ ,‬תפיסה מיתית‪-‬אגדתית‪ ,‬והאנשה‬
‫של הפרי‪ .‬סילוק ליבתו הבלתי אכילה של התפוח על מנת לאוכלו הוא רמת הפרשנות‬
‫הראשונית‪ ,‬הבאנאלית‪ ,‬הגלויה‪ ,‬בעוד המישור השני ‪ -‬המטאפורי‪ ,‬האנתרומומורפי‪,‬‬
‫המאניש ‪ -‬מגולם בפועל טעון האלימות "עקרתי" והצירוף "שורש הרע"‪ ,‬משמע‪ ,‬כאן‬
‫מדובר ברוע אימננטי‪ ,‬שאינו חלק טפל בתפוח‪ ,‬אלא שורש נשמתו‪ ,‬שורש ליבו‪ ,‬ולכן‬
‫נמשל התפוח ליצר הרע שבאדם‪ ,‬והדוברת העוקרת יצר זה מלב מנסה לתקן עולם‬
‫במלכות שדי‪ ,‬לשרש תרתי משמע את הרוע בתבל‪ ,‬אולי באמצעות השירה; ומזה נגזר‬
‫המישור השלישי‪ :‬תבנית "התפוח" כבר מעבירה אותנו למישור המיתי – התפוח‬
‫האוקסימורוני של גן העדן‪ ,‬כלי הפיתוי‪ ,‬התגלמות היופי ונביטת הרוע‪ .‬וניסיון ההתמודדות‬
‫עם הרוע נמשך בשורות הבאות – "קילפתי קליפתו העבה ‪ /‬יצקתי עליו דבש"‪ .‬וכביכול‬
‫– שבה הבריאה לקדמותה‪" :‬עדן חדש על שפתי" – וכמו שאומרים במקומותינו – "הכל‬
‫דבש"‪ ,‬אלא שאז באה הפואנטה‪ ,‬שורת המחץ בת המילותיים‪" :‬אדוני פתח"‪ .‬הדוברת‬
‫בשיר עומדת על סיפו של התגמול לו היא ראויה בזכות עשיית הטוב‪ ,‬אלא שהשער‬
‫נעול‪ ,‬והשיר מסתיים בלא שנדע אם זכתה לעבור את המלאך עם החרב המתהפכת‪ ,‬אם‬

                                                                                              ‫לאו‪.‬‬

‫לסיום‪ ,‬רבים וטובים היללו וקילסו את שירתה של רחלי אברהם‪-‬איתן‪ :‬המשורר נתן‬
‫יונתן‪ ,‬והחוקרים‪ ,‬פרופ' זיוה שמיר‪ ,‬פרופ' נורית גוברין‪ ,‬פרופ' הלל ברזל‪ ,‬פרופ' ארנסטו‬
‫קאהן שתרגם משיריה‪ ,‬ועוד מבקרים וחוקרים‪ .‬אולם דומה שאין טוב מן הנחתום המעיד‬
‫על עיסתו‪ ,‬ומן העיסה המעידה על נחתומה‪ ,‬ומעטים השירים המקפלים בחובם בתמצית‬
‫את סיפור הולדת שירתה של רחלי אברהם‪-‬איתן מתוך הכאב כמו השיר "ורדים" (‪:)48‬‬
‫ָה ָיה ִּלי ַגן ְו ָר ִּדים ‪ֶ /‬ש ִּאיש ֵּמעֹׁו ָלם ֹׁלא ִּה ְב ִּטי ַח‪ֵּ / .‬אין ָמה ְל ַק ֵּים‪ַ / .‬ח ַיי ְכ ִּמ ְד ָבר ‪ְ /‬נטול‬
‫ַה ְב ָטחֹׁות‪ְ -‬צ ִּמי ָחה‪ֲ / .‬א ִּני ַה ַג ָנן ַה ְמ ַג ֵּדל ‪ִּ /‬ו ְר ֵּדי ֲח ָממֹׁות ֵּרי ָח ִּנ ִּיים ‪ַ /‬ב ֲא ָד ָמה ְצ ִּחי ָחה‪ַ // ...‬גן ְו ָר ִּדים‬
‫ַמ ְפ ִּרי ָחה ‪ְ /‬ב ֵּמי ָד ִּמי ‪ַ /‬ה ִּנ ָג ִּרים ִּמ ְב ָש ִּרי ַה ִּנ ְד ָקר ‪ַ /‬פ ַעם ַא ַחר ַפ ַעם‪ַ // .‬ה ַגן ֶנ ֱע ָלם ‪ַ /‬י ַחד ִּעם‬
‫ַה ַב ִּית‪ָ / .‬ע ַב ְר ִּתי ְל ַב ִּית ָק ָטן ‪ְ /‬ב ֵּבית ִּדירֹׁות ָי ָשן‪ֹׁ / .‬לא ָהיו ַה ְב ָטחֹׁות ‪ְ /‬ו ֹׁלא ִּצ ִּפיֹׁות‪ֲ / .‬א ִּני ַה ַג ָנן‬

    ‫ַה ְמ ַג ֵּדל ְו ָר ִּדים ‪ֲ /‬א ִּפלו ְב ִּמ ְר ֶפ ֶסת ‪ְ /‬ב ֵּמי ָד ִּמי ‪ַ /‬ה ִּנ ָג ִּרים ִּמ ְב ָש ִּרי ַה ִּנ ְד ָקר ‪ַ /‬פ ַעם ַא ַחר ַפ ַעם‪".‬‬

‫ניתן לסכם ולומר‪ ,‬שבכשרונה של רחלי ובפועלה בשירה ובמעשים כה רבים לטובת‬
                           ‫הציבור התקיים הפסוק "והשם ברך את אחרית איוב מראשיתו"‪.‬‬

                                  ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪123 44‬‬
   120   121   122   123   124   125   126   127   128   129   130