Page 188 - גג 44

‫משה גרנות‬

‫המניות שלנו בארץ‪-‬ישראל‬

‫סיפור‬

‫אני כבר ידעתי לקרוא אותיות עבריות‪ ,‬והכרתי כמה עשרות מילים בעברית‪ .‬אחי ידע‬
‫אפילו לקרוא בספר ללימוד עברית‪ .‬אני זוכר את אחד השיעורים בספר – הייתה בו‬
‫תמונה של רחוב הרצל ‪ -‬פינת רחוב יפו בתל‪-‬אביב‪ ,‬ולמטה היה כתוב‪" :‬ברחוב הרצל יש‬

‫כבר בתים בני שתיים ושלוש קומות"‪.‬‬

‫הקן שלנו שכן בבניין מועדון התרבות ההרוס למחצה – פצצה (רוסית!) נפלה בקרבתו‪,‬‬
‫וקיר שלם התמוטט‪ .‬אנחנו היינו מתכנסים בחדר הפנימי‪ ,‬הקטן יותר‪ ,‬שהיה פחות או יותר‬
‫במצב נסבל‪ .‬היו סדקים בקירות‪ ,‬ומהתקרה דלפו מים בימי הסתיו הגשומים‪ .‬בעירייה‬
‫תכננו להרוס את הבניין לפני שיתמוטט על יושביו‪ ,‬אבל אנחנו המשכנו להתכנס שם‬
‫לפעולות שלושה ערבים בשבוע‪ֶּ .‬ב ִני‪ ,‬אחי‪ ,‬היה בקבוצה הבוגרת – " ִמפ ֶּנה"‪ ,‬ואני הייתי‬
‫בקבוצת הקטנים – "ניצנים"‪ ,‬שהגדולים כינו אותה – "הירקרקים"‪ .‬על הקירות היו‬
‫תלויות כרזות בעברית וברומנית‪" :‬לעלייה ולהגשמה!"‪" ,‬אנו נושאים לפידים!"‪" ,‬אנחנו‬
‫העתיד!" היו שם גם תמונות של הרצל‪ ,‬ברל כצנלסון וחיים וייצמן‪ .‬האמת? לא ידעתי מי‬
‫אלה‪ ,‬אבל התביישתי לשאול‪ .‬קיוויתי שבאיזו פעולה בעתיד המדריכה שלנו‪ ,‬חוה‪ ,‬תספר‪,‬‬
‫תבהיר‪ .‬הרצל נראה אדם מכובד מאוד וטרוד מאוד‪ .‬הוא הביט הצידה לאיזה מקום‪ ,‬אולי‬
‫כדי שיראו יותר טוב את הזקן השחור והמפואר שלו – חשבתי לעצמי – איך הוא היה‬
‫מגיב אילו ליטפתי לו את הזקן? וייצמן נראה כמו סבא טוב‪ ,‬שעוד מעט ירד בגניחות מעל‬
‫הקיר ויחלק סוכריות לנכדיו‪ .‬ברל כצנלסון עם השפם והתלתלים האפורים נראה לי כמו‬

‫איכר שבא לשוק‪.‬‬

‫***‬

‫ערב גשום במיוחד הודיע לי ֶּב ִני שמוכרחים להגיע לקן‪ ,‬כי הגיע שליח מארץ ישראל‪.‬‬
‫קוראים לו שרגא‪ .‬יוסף (מלרע!)‪ ,‬מנהל הקן מחייב לבוא‪.‬‬

‫ואימא‪" :‬חכו קצת‪ ,‬אולי הגשם ייפסק‪ ,‬אי אפשר ככה‪"...‬‬

‫"אימא‪ ,‬זה נורא חשוב‪ ,‬אסור לאחר‪".‬‬

‫אבא הנהן בראשו‪ ,‬ואימא התרככה‪ .‬נעלנו מגפי גומי ולבשנו מעילי גשם‪ ,‬ויצאנו אל תוך‬
‫הסערה‪.‬‬

‫אי‪-‬אפשר היה לנהל את הטקס בחוץ בגלל הגשם ששטף בעוז – הצטופפנו שתי הקבוצות‬
‫בתוך החדר הפנימי‪ .‬מישהו דאג לתלות דגל מול הכניסה‪ ,‬ומתחתיו כרזה‪" :‬ברוך הבא‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪46 44‬‬