Page 70 - גג 44
P. 70

‫באותה עת נגלה לה סוד משפחתי נוסף‪ .‬לא רק שהיא יהודייה‪ ,‬אלא ששמה‪ ,‬אנה‪ ,‬ניתן‬
‫לה לזכר אשתו הראשונה של אביה‪ ,‬שנהרגה בירייה כשבנם התינוק בזרועותיה‪ ,‬בעיר‬

                                                                                             ‫לבוב‪.‬‬
                                                                           ‫קשרי משפחה‬
      ‫ֲא ִני ֲאחֹותֹו ֶּשל ָּא ִבי‪ֶּ /‬ש ָּירו ָּבה ְו ִתינֹוק ִב ְזרֹועֹו ֶּתי ָּה‪ֲ /.‬א ִני ִא ְשתֹו ָּה ִראשֹו ָּנה ֶּש ָּירו ָּבה ִעם‬
                          ‫ִתינֹו ָּקה‪ֲ /.‬א ִני ִבתֹו ֶּשל ָּא ִבי‪ְ /‬ב ִלי ִתינֹוק ִב ְזרֹועֹו ַתי‪ /.‬עֹוד ֹלא ָּירו ִבי‪.‬‬
‫בשנה הזו חייה של אנה‪ /‬אניה‪ ,‬הילדה מפולין‪ ,‬נעצרו והוטמנו כדי שיתחילו חייה של‬
‫ענת‪ ,‬העולה החדשה‪ .‬כיצד תשרוד אותם ללא לב? והאם ליבה המנותק יכול להכיל את‬
          ‫געגועיה? ליבה הבודד‪ ,‬החי מחוץ למים הטריטוריאליים שלו אי שם‪ ,‬בין הצדפים‪.‬‬
‫והיא‪ ,‬כיצד תישא את פצעי הלחץ על נפשה? מתי וכיצד תמצא את הלב‪ ,‬כדי להשיבו אל‬
                                                     ‫מקומו הטבעי‪ ,‬לעטוף אותו מחדש‪ ,‬בגופה?‬
‫עשרות שנים תעבורנה‪ ,‬עד שליבה ימצא אותה מחדש‪ .‬רק אז היא תוכל לאסוף את‬
‫החוויות ההן ולנסחן במילים עבריות‪ .‬בשפה‪ ,‬אותה למדה היטב בינתיים ולפעמים היא‬
                                                             ‫אפילו מופיעה באקראי בחלומותיה‪.‬‬

                                                                                   ‫טרגדיה‬
                 ‫סֹופֹו ְק ֵלס ְמ ַח ֶּכה ִלי ִב ְש ֵדה ַה ְתעו ָּפה‪ִ /,‬מ ָּכל ָּמקֹום‪ְ ,‬ל ָּכל ָּמקֹום‪ִ /‬חבוק‪ .‬יֹו ְצ ִאים‪/.‬‬
             ‫ֹלא ָּברור ִמי ָּטס ֶּאל ִמי‪ֶּ /.‬ה ְב ֵזק‪ְ .‬צ ָּע ָּקה‪ָּ .‬דם ְו ִשי ָּרה‪ַ /:‬ב ֶּק ֶּשת ִמ ְש ַת ְקפֹות ַה ְד ָּמעֹות‪/.‬‬
   ‫ַה ֲא ִזי ִני ְלקֹולֹות ַנ ֲהרֹות ַהמֹו ֶּל ֶּדת‪ִ /,‬ל ְב ֵע ַרת ַה ֲחרו ִזים ֶּשל ִשי ַר ִי ְך‪ִ /,‬כ ְת ִבי ָּב ֲא ָּב ִנים ו ַב ֲח ָּרבֹות‪/,‬‬

                                                                                ‫ִכ ְת ִבי ְב ֶּז ֶּרם ַה ֵז ָּעה‪.‬‬
‫והלב‪ ,‬כמו המולדת החדשה‪ ,‬ישראל‪ ,‬היה כבר בן שבעים‪ ,‬כשמצא אותה‪ ,‬את הילדה‬
‫ההיא‪ .‬עייף מאד היה‪ .‬יחד הם נזכרו ברגע ההוא‪ ,‬של קבלת הפנים החמה ב‪9/8/1957-‬‬

                       ‫בשדה התעופה לוד‪ ,‬שגם הוא קיבל כבר שם חדש בינתיים – נתב"ג‪.‬‬

‫מימין‪ :‬ימים אחרונים בפוליע ‪.‬ןנת וד ַּנגיגב‪‬פקגירלאי‪.‬וןמ‪4‬ש‪4‬מ‪‬אל‪68:‬ענת בדרך לארץ בנחיתת ביניים בווינה‪.‬‬
   65   66   67   68   69   70   71   72   73   74   75