Page 75 - גג 44
P. 75
בודפטש והדנובה צילום :רות לורנד
פתאומי החל בדיוק ברגע שהיא נבלעה אל תוך הבניין והדלתות האוטומטיות נסגרו
מאחורי גבה .הצטמצמתי אל חסותו הצרה של גגון מעל לחלון ראווה שמוצגים בו שעוני
יד ,וחיכיתי .אחרי כחצי שעה הגיחה אמי בצעדים נמרצים מפתח הבנק וסימנה לי בידה
את הכיוון .הגשם פסק בינתיים והשמש שיצאה שוב מבין העננים העמידה פנים כאילו לא
ארע דבר ,רק הכביש הבוהק וסנדלי הרטובים העידו נגדה .הלכנו כחמש דקות ברגל
כשאני גוררת את שתי המזוודות ומנסה להדביק את צעדיה הנמרצים .לא שאלתי אותה
מה היה בבנק ומה עשתה שם והיא לא סיפרה ,אבל נראה היה על פי מבע פניה שהיא
מרוצה .אני משערת שהיא בררה את מצב החשבון שלה והוציאה את כל מה שהצטבר עד
לאותו יום .כמו כל ילד למדתי גם אני מקטנות לא רק את שפת הדיבור של הורי ,כי אם
גם את שפת הגוף והבעות הפנים .זו היתה השפה שבה ספגתי את התוכחות הקשות
ביותר ,העלבונות הכבדים והנחמות הנדירות .שפת הגוף החי היתה השפה הרביעית
שלמדתי בילדותי ,ואפשר שזו השפה המועילה ביותר .מי שיודע לשלוט בגופו ולפענח
את האחרים ידו על העליונה.
אינני יודעת אם הצלחתי להסתיר את עצמי מאמא שלי ,או שהיא היתה כל כך שקועה
בענייניה עד שלא שמה לב אלי ולשתי המזוודות שהיו עדיין לחות מהגשם .כך או כך,
היא נראתה מרוצה מאד מפעילותה הפיננסית ובערב נתנה לי במחווה נדיבה שלושת
אלפיים ושבע מאות פורינט ,שאקנה בהם מה שאני רוצה .למרות המספר המרשים ערכו
הממשי של הכסף הזה ,כך גיליתי ,נמוך למדי ולא הספיק להרבה .קניתי את ספר השירים
של פטופי שאנדור ושני דיסקים של שירי צוענים הונגרים .אמי הגיבה בתנועה קטנה
בזווית הפה שהודיעה לי ,כי העניין שאני מגלה בצוענים ,שאין לי כל קשר היסטורי,
ביולוגי או תרבותי אליהם ,הוא מגוחך ומתמיה .ולמה לא קניתי במקום זה את הסיפורים
על ציליקה? הרי אהבתי לשמוע את הסיפורים האלה על ציליקה המבולבלת .רק ככה
הייתי מוכנה לאכול משהו .אמרתי לה שלא חשבתי על זה ,וחבל שהיא לא אמרה לי,
ובהזדמנות אחפש את הסיפורים על ציליקה .פטופי שאנדור זכה רק לתנודת ראש
ַּגגַַּּגיליוןַּ73ַּ44
