Page 88 - גג 44
P. 88
יגאל בן-נון
פולחן יהוה במקרא -ויהדות חז״ל:
שני עולמות מנוגדים
האם הייתה במקרא אמונה באל אחד?
בעולם העתיק לא התקיימו דתות במובן המודרני של המושג ,אלא פולחן .אך פולחן אינו
דת במובן שאנו מעניקיןם לה היום .הפולחן בנוי על ריטואל של טקסים במקדשים ,על
קורבן דם על גבי מזבחות ומנחות מן הצומח .לעומתו ,הדת בנויה על עיקרי אמונה
דוגמטיים ,מנוסחים בטקסטים קנוניים .הפולחן אינו זקוק לאמונה אלא למעשים .בישראל
הקורבנות פסקו סופית עם חורבן המקדש בידי טיטוס בעקבות המרד ההרפתקני נגד רומא
שהחל בשנת 67לספירה .הדת החדשה ,שנוצרה בהעדר מקדש ובהעדר כוהנים ,הפכה
בהדרגה את ספרי התורה לקנוניים והמירה את קורבן הדם בתפילות .יהדות לא היתה
קיימת בכל התקופה המתוארת בספרי המקרא.
בממלכות הקדומות בקדמת אסיה ,ביוון וברומי לא תמיד התקיים פוליתאיזם צרוף .לרוב
נבחר ֵאל עליון שעמד בראש שאר ה ֵאלים .במקביל ,איחדה תופעת הסינקרטיזם את
תכונותיהם של ֵאלים ואת זהותם לתוך דמותו של ֵאל ראשי אחד .לעומת האימפריות
הקדומות ,הדתות המונותאיסטיות ,הנצרות והאסלאם ,השמידו מיליוני אנשים במהלך
תולדותיהן כדי לכפות את עקרונות הדת שלהן על עמים אחרים ,אף אם גם הם האמינו
באל אחד .הם גם רצחו רבים ממאמיניהם בגלל סטיות זעירות מן הקו האורתודוקסי
הרשמי .מבחינות רבות אפשר לומר שדתות אלה ,ובכללן היהדות ,אינן בנויות על
עקרונות מוסריים אלא על ציות מוחלט ל ֵאל ולמה שהחליטו נציגיו .בימי קדם התפיסה
העממית ייחסה לאלוהות תכונות זהות לתכונותיהם של בני אדם .לכן ה ֵאל זקוק לבית
שהוא המקדש ,ולמזון בצורת קורבנות ומנחות .כמו בני אדם ,ה ֵאל מסוגל לכעוס ,להיטיב,
להבטיח ,לצוות ,לסלוח ,לקנא ,לרחם ועוד .כוהני ה ֵאל קבעו כללים להגשת קורבנות ,בין
השאר כדי לבקש מן האלוהות לכפר על חטאיו של מגיש הקורבן ולהיטיב עמו .הנביאים,
לעומתם ,לא שבעו נחת מ״עיסקה״ פשטנית זו ,דחו אותה ,גינו בחריפות את ריטואל
הקורבנות והציעו במקומו עשיית צדק והתנהגות מוסרית.
כדי להבין את הכתוב בספרי המקרא כפשוטם ,כלומר על פי כוונת מחבריהם ,על הקורא להסיר מפניו
את המשקפיים האוטמות את מבטו ולהשתחרר מכובד ירושת חז"ל שרובצת עליו .רק כך אפשר
להפריד בין משמעות הטקסט לבין הפרשנות המפליגה של המדרש והאגדה .אין זו מלאכה קלה .עולמו
התרבותי של חניך בית הספר הישראלי ספוג באגדות ,מדרשים ,מזמורים ,תפילות ,פתגמים ומנהגים,
שמקשים עליו את הקריאה הביקורתית של הטקסט.
ַּגג גיליון 86 44
