Page 27 - מוסדות קבר רחל תשרי תשפ
P. 27

‫והתרעמת שהיו עולים בלבי עליו‪ ,‬ולגלות בדעתי‪ ,‬שבאמת אין לי עליו כלום!"‪.‬‬

‫צריכים‪ ,‬לכן מן הסתם מותר לנו להתבונן בטעמו‬           ‫עוד מסופר שם – על זו הדרך – סיפור מבהיל‬
‫של דבר‪ :‬למה בחר הרבי לקרא מכתב זה דוקא‬                                                               ‫נוסף‪:‬‬
‫לפני התפלה‪ ,‬וכי חסרות שעות אחרות במשך היום‬
‫לעריכת חשבון זה? והתמיהה מתעצמת מאחר ואנו‬            ‫פעם נכנס אל הרבי יהודי נכבד‪ ,‬ששמש כרב‬
‫מבינים שהשעות האלו‪ ,‬שלפני התפלה‪ ,‬הוקדשו‬              ‫בעיירה אחת בפולין‪ ,‬והתלונן בפניו על אדם מאנשי‬
‫בודאי לעבודה נעלית ומרוממת‪ ,‬מה שאין הפה‬              ‫קהלתו‪ ,‬שיורד לחייו באופן מבהיל‪ ,‬ואינו נותן לו‬
‫יכול להגדיר‪ ,‬ואין המחשבה יכולה להכיל‪ ,‬ולמה‪,‬‬          ‫מנוחה‪ ,‬ורדיפותיו גורמות לו חלישות הדעת גדולה‪.‬‬

                  ‫אם כן‪ ,‬בחר לעשות פעולה זו אז?‬      ‫כשנסה הרבי להרגיעו ולדבר על לבו דברי‬
                                                                               ‫נחומין‪ ,‬ראה שאין הדברים‬
‫שלאחיו‪,‬‬  ‫והגם‬                                                                  ‫מתקבלים על הלב‪ ,‬והרב‬
                                                                               ‫אינו מסוגל למחל לאיש‬
‫הרה"ק רבי משה בצלאל‬                                                                       ‫הזה על מעשיו‪.‬‬

‫הי"ד‪ ,‬אמר פעם שכונתו‬                                                           ‫וכאן נקט הרבי בצעד‬
                                                                               ‫יוצא דופן‪ :‬הוציא מכיס‬
‫בקריאת מכתב זה היא‬                                                             ‫בגדו מכתב ומסרו לידי‬
                                                                               ‫הרב‪ ,‬תוך שהוא מבקש‬
‫כדי שיעמוד על טיבו‬                                                             ‫ממנו לקרוא את המכתב‬
                                                                               ‫הזה עד תומו‪ .‬כשהסתכל‬
‫באמת‪ ,‬לדעת מי הוא ומה‬                                                          ‫הרב בשורות – חשכו‬
                                                                               ‫עיניו‪ ,‬וכמעט נפל תחתיו‬
‫מעשיו‪ ,‬אמנם זה ניחא‬                                                            ‫מתעלף‪ ,‬כי תוכן המכתב‬
                                                                               ‫היה שורות צפופות‬
‫לדידיה שמחמת גודל‬                                                              ‫מלאות דברי עלבונות‬
                                                                               ‫צורבים ולשונות חרופים‬
‫ענותנותו אמר כך‪ ,‬אבל‬                                                          ‫וגדופים אשר תצלנה‬
                                                     ‫אזנים משמעם‪ ,‬שכתב איש פוחז נגד הרבי הקדוש‪.‬‬
‫לדידן שיודעים מכירים‬
                                                     ‫כשגמר לקרוא את המכתב אמר לו הרבי‪” :‬דע‬
‫ברום ערכו – הדרא קשיא‬                                ‫לך‪ ,‬שבכל יום ויום בשעות הבוקר לפני התפלה‪ ,‬אני‬
                                                     ‫מוציא מכתב זה מחיקי‪ ,‬וקורא את שורותיו כמה‬
         ‫לדוכתא‪.‬‬                                     ‫פעמים‪ ,‬ובשעה זו אני מגלה דעתי לפני הקב"ה‬
                                                     ‫שלא זו בלבד שהנני מוחל לו בלב שלם‪ ,‬אלא אף‬
‫ואולי ניתן לומר‬                                      ‫מתפלל ומבקש מלפני השי"ת שלא יאונה לאיש זה‬
‫בדרך אפשר‪ ,‬שהיות‬
‫ושעת התפלה של הרבי‬                                     ‫כל און‪ ,‬ולא ינזק כלום על המעשה הרע שעשה"‪.‬‬
‫היתה מיוחדת להעתיר‬
‫ולבקש רחמי שמים מרובים עבור צרכי עם ישראל‬            ‫והנה אף שאין אני הקטן ראוי להעריך את עצם‬
‫הנתונים בצרה ומצוקה‪ ,‬לכן הקדים מעשה זה לפני‬          ‫מדרגותיו של הרבי הקדוש מגור זצ"ל‪ ,‬אבל ידוע‬
‫התפלה‪ ,‬כדי להיות בא בטענה צודקת כלפי שמיא‪,‬‬           ‫שהנהגותיהם של הצדיקים ”תורה היא" ולמוד הם‬
‫ולומר לפניו‪” :‬רבונו של עולם! כמו שאני מחלתי‬
‫בלב שלם לאיש שפשע נגדי על לא כל בכפי‪ ,‬ואף‬
‫מוסיף להתפלל עליו שלא תאונה לו רעה – כך‬

                              ‫עשה נא אתה למען‬
                                ‫בניך אהוביך‪ .‬ואפילו‬
                                ‫יש ביניהם כאלו‬
                                ‫שנכשלו והמרו את‬
                                ‫פיך בשוגג או במזיד‪,‬‬
                                ‫אנא מחל להם על‬
                                ‫עוונותיהם מחילה‬

‫‪27‬‬
   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32