Page 96 - airegoldberg
P. 96
96 מי האלוהים שלך?
מחנה דאוטמרגן, המחצית השנייה של אפריל 1945. יום נוסף של כריית מחצבים.
בעודנו יוצאים מן הצריפים נשמעת אזעקה. אנו מביטים מעלה, אל השמיים - מפציצים אמריקאים חולפים מעל המחנה. באופן מוזר, שהפתיע את כולנו, הגרמנים מחלקים לכל אחד מאיתנו ככרות לחם, קערות גדולות של ריבה ומיני מזונות שכבר שנים לא באו אל פינו.
מכירת חיסול של מחסני המזון...
עוד מטוסי קרב מגיעים. אני וחבריי נמלטים ומסתתרים בתוך הצריף מתחת לדרגשים, אוחזים זה ביד אחיו. זוללים מכל הטוב שניתן לנו, מידי פעם מציצים דרך החלון ורואים שמטוסי הקרב יורים לעבר מגורי הגרמנים.
הבטנו אל ארובת מפעל המלט שנמצא בקרבת המחנה. "כל עוד ארובת המפעל עומדת, זה לא נגמר", אני אומר לחבריי. ארובת המפעל קורסת אל מול עינינו. הרגשנו שהסוף קרב. לראשונה הרגשנו שאין זה סופנו שלנו.
