Page 100 - Preview
P. 100
לצועדים הידד
בשנות ילדותי בירושלים, היה מתקיים ברחובות העיר, מדי שנה, אירוע שמשך אותי כמו מגנט לברזל. היה זה היום בו התקיימה צעדת ירושלים.
צעדת ירושלים הייתה מפעל שהחל בשנת 1955 וכלל צעדת חיילים שנמשכה ארבעה ימים ואורגנה על־ידי צה"ל. במשך השנים השתנתה מתכונת הצעדה והיא הורחבה לכלל האזרחים, ובהמשך קוצרה לשלושה ימים. הצועדים היו צועדים בהרי יהודה בסביבות ירושלים, ובסוף מסלול הצעידה היו עוברים במצעד ססגוני של עשרות אלפי אנשים,
ברחובות הראשיים של הבירה. היינו הולכים ברגל מביתנו בשכונת טלביה לרחוב קינג ג'ורג', נעמדים מאחורי גדרות
הברזל שהוצבו על־ידי המשטרה, ומחכים לראות את הצועדים עוברים בסך. קבוצות־ קבוצות היו צועדות במורד הרחוב, כל קבוצה בתלבושת אחידה, שרים והולכים, מתופפים ומנופפים לשלום, במקצב אחיד של שמאל ימין. הוקסמתי ממה שראיתי ומאוד הרשימו אותי אותם צועדים ותיקים שעיטרו את כובעם או חולצותיהם בעשרות מדליות של
הצעדות שבהן השתתפו. בליבי התגבשה שאיפה: כשאגדל — אהיה גם אני לצועד! בהיותי תלמיד בכיתה ז' בגימנסיה העברית רחביה, הסתבר לי שבני השכבה שהיו פעילים בצופים ארגנו קבוצה, להשתתף בצעדת ירושלים "סובו ציון והקיפוה" של מרכז הפועל. התלבטתי, ומכיוון שלא הייתי בטוח בעצמי שאוכל לצעוד את המסלול המלא, לא נרשמתי. כשחזרו החבר'ה מהצעדה, ובידיהם תעודות ומדליות, הצטערתי שלא הצטרפתי. שנה מאוחר יותר, בכיתה ח', כשהגיע הזמן להירשם לצעדה — אזרתי אומץ, ונרשמתי גם
אני. הייתה זו הצעדה הראשונה שבה השתתפתי. בסוף הצעדה, קיבל כל אחד מהצועדים,
ובכלל זה גם אני, תעודה ומדליה. הייתה זו תחילתה של דרך, שעתידה להימשך על פני קילומטרים רבים בשבילי ארצנו, ותניב יבול של תעודות ומדליות נוספות.
תעודת הצעדה הראשונה שלי: ירושלים תש"ל מדליית הצעדה
100
